Can't Let Go

פרק 8

התעוררתי בעקבות ליטופים על פני. ליטופים שמנגבים את הדמעות שזלגו במהלך הלילה.
פקחתי את עיניי אבל עדיין לא קמתי,מנסה להבין שאני בבית של מר גרין.
עכשיו אני נזכרת... הוא הכריח אותנו להישאר פה ללילה ואני נרדמתי על הספה בסלון.

ברגע שיצאתי מהבועה שנכנסתי אליה קפצתי מהר ממקומי גורמת לידו של מר גרין ליפול מפני ושמעתי אותו נאנח.
"בוקר טוב נסי-אנאבל" אמר מתקן את עצמו באמצע המילה. "כן..בוקר" אמרתי קמה ומעיפה את השמיכה שאני לא זוכרת שהתכסתי בה. "יש לך מברשת שינים חדשה במקלחת ואוכל במטבח" אמר הולך לכיוון חדר כלשהו וסוגר את הדלת.
העברתי את ידי על מצחי והלכתי לכיוון החדר שאלי ישנה בו פותחת את הדלת ואני רואה אותה משחקת עם סופיה.
ברגע שהדלת נפתחת שני המבטים הקטנים הופנו אליי ושתיהן רצו אליי בחיבוקים.
"בוקר טוב קטנות" אמרתי יורדת לגובההן ומחבקת אותן. "אלי אני הולכת בסדר?" אמרתי לה והיא הנהנה לי בקטנה. יצאתי מהחדר ובדרך נתקלתי במראה. הסתכלתי על עצמי והעברתי את ידי על שיערי, לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתקלחתי.
"את יפייפיה" שמעתי קול והרמתי את ראשי להשקפה של מר גרין שעמד מאחוריי.
אני מודה...הסמקתי. "תודה" אמרצי במבוכה והרכנתי את ראשי.
"אף פעם אל תרכיני את הראש שלך.שלא יפול לך הכתר" אמר לי והרים את ראשי עם שתי אצבעותיו. ואני לקחתי במהירות צעד אחורה, מתנתקת ממגעו.
נכנסתי למקלחת ומשתדלת שהלסת שלי לא תיפול.
החדר מקלחת היה ענקקק כולו בלבן טהור ומידי פעם דברים בצבע שמנת ואדום.
לפתע שמעתי דלת נסגרת וצליל נעילה.הלכתי לכיוון הדלת מנסה לפתוח אותה אבל ללא הצלחה. דפקתי על הדלת מספר פעמים "הייי מר גריןן ננעלתי" אמרתי צועקת וששמעתי צעדים מתקרבים הפסקתי.
"את לא ננעלת, אני נעלתי אותך בשביל שתתקלחי" אמר לי מצחקק.
"איך אני אתקלח אם אין לי פה בגדים להחלפה וגם אני צריכה ללכת" אמרתי צועקת לו מעבר לדלת.
"יש לך, אל תשאלי איך וחוץ מזה המקום שאת צריכה להגיע אילו לא ילך לשום מקום: אמר לי מעבר לדלת.
"בזה אתה צודק" מלמלתי לעצמי ועוצרת את פרץ הדמעות שמתקרב. פשטתי את בגדי והנחתי אותם מקופלים על השיש של הכיור. אומנם הבגדים בוליים אבל אני מעריכה אותם.
פתחתי את הזרם, בודקת שהמים לא חמים מידי ולא קרים מידי ונכנסת מתחת לזרם.
צמרמורת עברה בגופי כאשר הרגשתי את המים זולגים על גופי, מנקים הכל.
הסתכלתי על גופי, עוד אפשר לראות צלקות ופצעים ממה שקרה.
-כעבור רבע שעה-
אחרי רבע שעה שהייתה הזמן הפרטי שהיה לי בשנים האחרונות יצאתי מהאמבטיה עוטפת את עצמי בחלוק שהיה מונח שם ואוספת את שערי לתוך מגבת. ניגשתי לדלת וסובבתי את המנעול אבל עדיין לא פתחתי את הדלת. פתחתי חריץ קטן ורואה שאין איש בחדר.
נכנסתי לחדר ועל המיטה היה מונח פתק.
אנאבל
בדלת מימין יש את כל מה שתצטרכי.
אל תתבישי לקחת אהה ותזרקי את הנעליים שיש לך
לוקאס.

הסתכלתי על המילה האחרונה ולקח לי כמה רגעים להבין שהשם של מר גרין זה לוקאס. הנחתי את הפתק על המיטה וניגשת לדלת שהייתה מצד ימין.
פתחתי אותה ומצאתי שם ארון...זה אפילו לא היה ארון זה היה חדר בגדים.
בגדים מכל הסוגים ונעליים ואיפור ודברים שאפילו בחלומות לא חלמתי אליהם.
נכנסתי לחדר עדיין בשוק וישר חיפשתי בגדים שמתאימים ליום הזה.
לקחתי חולצה אדומה וגינס לבן.
תמיד הוא היה אומר לי:" האדום מסמל אומץ,חוזקה,כעס. בעוד הלבן מסמל טוהר,רוגע ושלווה ואת כל הדברים האלה יש בך אנה שלי" ניגבתי דמעה שכמעט זלגה לה מעיני ונעלתי את נעלי הטימברלנד השחורות עם הפס הלבן שהיו שם.
חזרתי חזרה למקלחת לוקחת את הבגדים ואת הנעליים ומניחה בשקית ליד הדלת.
איך שפתחתי את הדלת ראיתי את מר ג-לוקאס בא לדפוק "או אהה הי" אמר מרוב מבוכה ואת היד שהייתה באוויר העביר על צווארו.
הוא הסתכל על גופי ועינו מטיילות עליו.
זזתי במקומי באי נוחות והסתכלתי עליו.
"טוב אני חייבת לזוז ותודה רבה" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה קטנה בלחי. נשיקה שגם אני הייתי מופתעת ממנה וגם הוא. בדיוק שבאתי לעבור אותו הוא החזיק בידי וסובב אותי אליו.
"את הולכת לזאק?" שאל ועיוות את פניו בזילזול ואני באותו רגע התאפקתי לא לבכות ולהעיף לו סתירה. הסתכלתי על ידו שאחזה בידי והעפתי אותה בכוח והסתכלתי עליו במבט שאם הוא היה יכול להרוג הוא מזמן היה מת.
הסתובבתי ויצאתי מהאחוזה בטריקת דלת.