Can't Let Go

פרק 65-אחרון

אנחנו עדיין ישובים על הספה בשקט מוחלט. ידיי אוחזות את איילין לחיבוק קרוב.
מעקל את דבריה, מנסה להבין איך אני מתקדם מפה, איך אני מוצא את אנה שלי.
"לוקאס" איילין אמרה והתיישרה. "תבטיח לי שתמצא אותה. גם אם זה אומר להרוג את את בני" אחזה בידי בחוזקה,מסתכלת אל תוך עיניי בציפייה וכאב.
"אני נשבע לך שאמצא אותה" אמרתי לה בביטחון ובכנות.
"בוס" אחד השומרים נכנס מבלי לדפוק.
"יש לנו קצה חוט" אמר בחיוך קטן.
נשקתי לראשה של איילין וניתרתי ממקומי, הולך אחריו אל סלון הבית, שם מקובצים כולם.
"מה יש לנו?"שאלתי נשען עם שתי ידיי על הספה. "מצאנו עקבות ודי.אי.אן של אדם באזור השכיח של העיר. זה אזור שלא היו בו מגורים למשך זמן רב ובאחד הבתים יש עשן עולה מן הארובה ובחצרו בית רעוע וקטן. אנחנו רק מחכים לאישור" אמר אחד השומרים שאני חושב ששמו מיכאל.
"יוצאים" אמרתי, שולף את אקדחי הכסוף מחגורתי ויוצא מהבית. לאחר מספר שניות קלטתי שאין מאחוריי אף אחד, חזרתי בצעדים מהירים אל הבית, רואה את כל השומרים עומדים המומים. "עכשיו" צעקתי, גורם להם לצאת מההלם ולבוא אחרי.
עלינו על המכוניות, שלושה גיפים בסך הכל שבכל אחד מהם יש חמישה שומרים.
התחלנו בנסיעה, יוצאים מהעיר והדרך עוד ארוכה.
המחשבות החלו לכרסם בי.
לא נותנות לי מנוחה.
התחושה שכל העולם מוטל על כתפיי.
"פאק" צרחתי, דופק את ידי על ההגה, גורם לצפירה חזקה ולבהלה של הגיפ מקדימה אך לא שם על זה.
אנה שלי חטופה ואני אחזיר אותה ואת הקטן שלי אליי.

נסענו במשך שעות, כאילו נוסעים אל האינסוף.
הנוף החל להשתנות.
הבניניים הפכו לבקתות עץ רעועות, הכבישים נעשו מחוספסים ומלאי חצץ. הים נהפך לחול ומזג האוויר החל ונעשה נעים יותר.
לבסוף, לאחר נסיעה מרובה, הגיפ מקדימה החל להאט ליד בקתה כאשר התקרבנו לאזור נטוש.
"בוס" נשמע במכשיר הקשר "דבר" אמרתי.
"עוד שני בתים אנחנו מגיעים אל היעד. מה התוכנית?" שאל בביטחון.
אהבתי את זה ששומריי אכן מחבבים את אנה שלי, לא שזה משנה.
" לאבטח את הבקתה, שניים מחפים עליי והשאר מאבטחים מסביב.
אני רוצה טבעת אבטחה מלאה, בלי חורים" אמרתי החלטתי "כן בוס" "סוף" אמרתי מסיים את השיחה ברגע שהגענו אל הבית.
יצאנו בשקט מוחלט, לא משמיעים רעש, אפילו נשימותינו שטוחות ואינן מורגשות.
נכנסו אל החצר שופופים ובאקדחים שלופים, מוכנים לכל דבר העומד להגיע.
סימנתי בידי לשני שומרים ללכת אל אחורי הבית בעוד אני וארבעה שומרים נכנסו פנימה.
ספרתי עד שלוש בידי וכאשר סיימתי את הספירה בעטתי בדל, גורם לה ליפול על הרצפה ולענן אבק להיווצר סביבה.
סימנתי לשניים משומריי לעלות למעלה בזמן שאני ועוד שני שומרים סורקים את הקומה התחתונה של הבית.
" נקי למעלה בוס" שמעתי את שומריי צועקים לי. "גם-" התחלתי להגיד אך מכשיר הקשר קטע אותי " בוס, תגיע לביתן מאחור. יש פה משהו שתרצה לראות" רצתי אחורנית במהרה רואה את שני השומרים עומדים בכניסה ומסמנים לי להיכנס פנימה.
נכנסתי פנימה, רואה זוג אזיקים וברדס שחור מוטלים על הרצפה ליד כיסא, אך זה לא מה שזיעזע אותי.
סימן כנופייתו של אדם מוטבע על הקיר ומתחתיו שני סימני ידיים הנראים שמסומנים בדם.
דמי החל לזרום מהר בגופי מחוסר אונים.
לא ידעתי מה לעשות!
האם הוא נגע בה?
האם היא סבלה?
והכי חשוב..
האם זה הדם שלה?!
"פאק פאק פאק פאק!!"
צרחתי מרים את הכיסא ומטיח אותו בקיר, גורם לו להתנפץ לרסיסים.
דמעות החלו לעלות בעיניי, לא יודע כיצד אוכל לשרוד ללא אנה שלי.
היא לימדה אותי יותר מידי על החיים ואני מעריץ את זה בה.
בעודי מסתובב בחדר כועס ומודאג, ראיתי משהו מוזר בחלון החדר.
אין זכוכיות או סורגים.
התקדמתי אלו באיטיות, מביט מעברו אך כל מה שאני רואה זה את הכביש ממנו באנו.
הסתכלתי מטה אל העפר, רואה מספר עקבות שבתחילתן הן ברורות בחול ולאט לאט הן מטשטשות, משהו שמעיד על ריצה.
היא ברחה.
ומישהו כנראה עזר לה מכיוון שישינן עוד טביעות רגליים בעלות אותו דפוס.
ליבי ניתר משמחה שאני יודע שאנה שלי הצליחה לברוח ממנו.
"בוס" קול עמוק של אחד השומרים קטע את מחשבותיי, גורם לי להסתובב במהרה.
"מצאנו אותו. אדם קלארק בידנו"
חיוך שטני עלה על שפתותיי, רק מדיימן את כל הדברים החולניין שאני רוצה לעשות לו אני נמלא בשמחה.
יצאתי מהביתן בצעדיי בטוחים, שומריי מאחוריי מאבטחים את הסביבה.
התקדמתי אל קדמת הבית, רואה דמות שפוםה המוחזקת על ידי השומרים שלי. "את מי רואים כאן?" אמרתי מרים את ראשי עם קצה אקדחי, לא מוכן לגעת בגופו הדוחה.
פניו התרוממו ועם חיוך חולני שדם זולג שקצה שפתייו, עיניו השמאלית מוקפת בפנס סגלגל ומאפו יורד דם.
"זה היה כלכך כיף" אמר בצחוק "כלכך כיף לקחת אותה ממך, מבלי שתוכל לעשות דבר" המשיך לצחוק גם שאגרופי חבט בפניו. "איפה היא?" כיוונתי את אקדחי לראשו "תירה בי" אמר כבדרך אגב "אין לי מה להפסיד. אולי חיץ מזה שלא זיינתי את הזונה הקטנה" צחק ופה כבר מצא את מותו.
הורתי לשומרים לשרוף את גופתו ולא להשאיר זכר מהמקום הזה.