פתחתי את עיני לאט, אור לבן וחזק סנוור אותי הבזקים מהתאונה חזרו למוחי אותם שני גברים הם חטפו אותנו! הם תולשי כנפיים?!
קמתי במהירות אבל לקח לי רגע לעקל את העבודה שאני נמצאת במרפאה של הפנימיה, הגברים האלה כן היו בני הנפילים? אז למה הם ירו באקדחים?
קמתי לאט הייתי מחוברת למיליון מכשירים ניתקתי את כולם ממני וקמתי ברגליים מתנדנדות לחפש את ג'ון עברתי בכל החדרים במסדרונות.
לא היה שם אף אחד גם לא אחיות, פתחתי את הדלת האחרונה שבמסדרון ג'ון היה שם.
הוא שכב על המיטה התקדמתי אליו ברגליים כואבות נשענתי קדימה אליו וליטפתי את פניו ואת שערו השחור כפחם, "ג'ון בבקשה תקום".
הוא פתח את עיניו לאט, "את בסדר?", הוא שאל לפתע ואני חייכתי הדבר הראשון שהוא עשה זה לדאוג לי, הנהנתי לחיוב והוא משך אותי אליו למיטה.
"אני מצטער הם ירו והאופנוע איבד שליטה אני לא הצלחתי לייצב אותו", הוא התחיל להגיד אבל עצרתי אותו, "זה בסדר ג'ון אני בסדר באמת".
נשענתי עליו והוא עטף אותי בידו האמת שלא הייתי בסדר כאב לי הגוף למרות שאני כבר רגילה להיפצע אבל בעיקר דאגתי.
אם הם החזירו אותנו חזרה מה נעשה עכשיו? מה אחי יגיד? ובדיוק באותה המחשבה דלת החדר נפתחה.
אותו גבר עם צבע עור שזוף שירה בנו נכנס לחדר ואחריו אחי, אני וג'ון התמתחנו בדאגה.
"ברוכה הבאה אחות קטנה איך ההרגשה לחזור?", אחי שאל בחיוך ניצחון.
"לא טובה ממש, במיוחד לא כשזה במחיר של לשולח אנשים שירו בי", נזפתי בו אבל הוא הסתכל על אותו בחור שזוף בהפתעה, "לא שלחתי ולא ידעתי שירו עלייך".
"הם ניסו לברוח", הוא הסביר את עצמו היה לו קול עמוק וגברי.
"לא שלחת אותם? אז מי זה?", שאלתי את אחי בכעס מבלי להסתכל על הבחור כלל אבל הוא התערב בעצמו.
"אני עוז סוכן ממשלתי לענייני העל טבעי", הוא הסביר ואני הייתי פעורת פה שיש כזה דבר והם מודעים אלינו.
"אז אם לא שלחת אותו מה הוא עושה כאן?", שאלתי בכעס את אחי מנסה לחבר את חלקי הפאזל.
ג'ון הניח ידו עלי ליטף אותי מנסה להרגיע אותי, "הם כאן בגלל התקיפה שלי במלון הדרכים והכתבה בעיתון".
"לאחרונה יש יותר מידי התפרעויות של בני מינכם אם את מעדיפים להישאר חשאיים ולא להיחשף לעולם עדיף שתישארו בתוך האקדמיה שלכם", עוז הזה תקף את ג'ון ואני הייתי קרובה לקפוץ עליו אבל הסתום הזה פחות עניין אותי.
"אחלה תירוץ מצאת", הסתכלתי על אחי במבט מזלזל הוא נשם עמוק והתמתח, "כשתרגשי יותר טוב אני מחכה לך במשרד שלי את מוזמנת בכל שעה", הוא יצא מהחדר ואחריו הסוכן הסתום הזה.
ג'ון נשען לאחור ואני נשארתי לשבת הרגל שלי עוד קפצה בעצבים, "בואי אליי", ג'ון הניח יד על הרגל שלי שאפסיק ומשך אותי בכוח אליו הנחתי ראש על החזה שלו שמעתי פעימות ליבו.
"אני לא אתן לאח שלך להפריד בנינו אני מבטיח".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
