רצתי במהירות אל עבר המחסן הלב שלי החסיר פעימה ששמעתי מהיער קולו ירייה, אבל לא הפסקתי לרוץ.
הכול בסדר ג'ון בסדר, ניסיתי לשכנע את עצמי והגעתי אל המחסן הוזזתי את שער הברזל בשקט מדרגות בטון הובילו למטה, אין ברירה היא חייבת להיות שם.
ירדתי בשקט מחזיקה באקדח בשתי ידיי המקום היה מסריח מנורות הבהבו במסדרון הצצתי קדימה אל עבר המסדרון השומר האחרון שנשאר עמד בסוף המסדרון שמאחורי גבו דלת עץ גדולה.
אם אני אתקדם לעברו זה יהיה קרב ראש בראש וסביר להניח שהוא מיומן ממני אבל אני לא יכולה פשוט לירות בו ככה.
התיישרתי ופניתי אל תוך המסדרון כיוונתי את האקדח שלי מולו.
"מי שם?", הוא שאל בכעס ושלח ידו לאקדח, "אם תוציא את האקדח שלך אני ירייה בך ואני לא רוצה להרוג אותך", אמרתי לו תוך כדי שאני מתקדמת אליו.
השומר חייך חיוך מבחיל ושלח ידו אל האקדח שמאחורי גבו לא חשבתי פעמיים ולחצתי על ההדק.
פגעתי לו בחזה והוא נפל כמו עץ שניסרו אותו, רצתי לעברו לקחתי את האקדח מהחגורה שלו והתיישרתי מול הדלת.
ניסיתי לפתוח אותה אבל היא הייתה נעולה, התנגשתי בה בטירוף ניסיתי לשבור אותה עד שנפתחה.
התפרצתי אל החדר בפראות.
"מה קורה כאן?", שמעתי קול מוכר, היא הייתה שם על מיטה מעופשת מברזל אני לא מאמינה שהיא באמת כאן היא קמה במהירות.
"אמיליה?", היא הסתכלה בהפתעה ובאותו מבט אוהב שתמיד היה לה כלפי רצתי וחיבקתי אותה בחוזקה.
"ילדה שלי אני לא מאמינה שאת כאן איך הגעת הנה?".
"אימא אנחנו חייבות לעוף מכאן לפני שהשומרים חוזרים", תפסתי בידה וניסיתי למשוך אותה אבל היא לא זזה.
"רגע צריך לעזור לג'ולי", היא אמרה ואני הסתכלתי לאחור לצד המיטה של אימא שלי הייתה עוד מיטה.
מרוב ההתרגשות לראות את אימא שלי לא שמתי לב לאישה ששכבה על המיטה היא הייתה חיוורת שערה הבלונדיני היה מבולגן והבטן שלה הייתה נפוחה נראה שהייתה בהריון.
מי היא? למה היא גם כאן? אימא שלי פנתה לג'ולי ועזרה לה לקום.
האקדח של השומר היה מאחורי גבי ואת האקדח של ג'ון החזקתי בשני ידי בזמן שאנחנו יוצאות מהחדר.
"אלוהים אדירים", ג'ולי אמרה שראתה את השומר על הרצפה שוכב בתוך שלולית דם.
הובלתי אותן לאורך המסדרון למדרגות עד שהגענו לשער הברזל עוד רגע אנחנו בחוץ וזה נגמר.
לפחות ככה חשבתי, שני השומרים שרדפו אחרי ג'ון עמדו מול המחסן כשהאקדחים שלהם שלופים לעברנו.
"עצרי או שתסיימי כמו הבחור ביער".
אחד השומרים אמר ונהיה לי קשה לנשום הירייה ביער זה באמת היה ג'ון? הם פגעו בו?
"תניחי את האקדח", הוא אמר כשהוא מסתכל על אימא שלי וג'ולי שעמדו מאחוריי לא רציתי לקחת את הסיכון שהם יפגעו בהן התכופפתי לאט.
הנחתי את האקדח על האדמה והתרחקתי ממנו.
שני השומרים החזירו את האקדחים שלהם לחגורה והתקרבו לעברי כדי לתפוס אותי, טיפשים! חשבים שאם אין לי אקדח אני לא יכולה לפגוע בהם.
חיכיתי שהם היו מספיקים קרובים ושלפתי את הכנפיים שלי בעוצמה שהעיפה אותם לצדדים, עמדתי עם הכנפיים פרושות לרווחה.
הסתובבתי לאחור לראות שהכול בסדר עם אימא שלי אבל היא רק הסתכלה בבהלה על הכנפיים שלי.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantastikעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
