שייך לי - בני הנפילים 2

חלק 52 - איזבל

"בני הנפילים תמיד היו קיימים בעולם גם באותם ימים שאתם קוראים להם ימי התנ"ך התחלתו של המין האנושי עוד לפני הספירה היו יורדים להם מלאכים מהשמיים חווים איך זה לחיות על האדמה ולא מתחת לאדמה או בשמים,

לפני מאות שנים פרץ לו קרב ענק הילדים של בני הנפילים מול בני האדם קרב שהביא חורבן והרס, קרב שאף אחד לא חזר ממנו כדי לספר עליו ומאז אסרו עלינו המלאכים והשדים להגיע ולחוות חיים על פני האדמה כדי שלא נתפתה אל הנשים ונביא ילדים שיהרסו שוב את האדמה,

לפני אלף שנים שהייתי מלאך צעיר שמעתי וראיתי את החיים על האדמה רציתי להגיע הנה ולמרות שהיה אסור אני לא יכולתי לעמוד בפיתוי וברחתי הנה, הכרתי כאן נערה יפה בשם איזבל לא עמדתי בקסמיה רציתי להישאר כאן יחד אתה אבל לא יכולתי ולפני שחזרתי חזרה לשמיים איזבל נכנסה להריון כששומרי השמים גילו את זה הם לא נתנו לי לחזור חזרה אז נשארתי כאן עם איזבל והתינוק שנולד לנו,

אבל בתור עונש על ככה שהעזתי להפר את החוקים שלהם הם לקחו את התינוק שלנו איזבל האשימה אותי וגירשה אותי בצרחות ודמעות ואני הלכתי לחפש אותו בכל סנטימטר על פני האדמה ומעולם לא מצאתי אותו הרגתי אנשים והרסתי מקומות בחיפוש אחריו,

אז המלאכים האחרים גירשו אותי אל מתחת לאדמה הייתי שם מאות שנים פגשתי שדים הם שמעו עליי ועל מה שניסיתי לעשות על החוקים שלא פחדתי להפר הם הפוך אותי לאחד מהם כדי שאוכל לחזור אל פני האדמה אבל הם הצליחו להפוך רק חצי ממני וזה הספיק לי בשביל להתגנב חזרה ארצה,

כשעליתי חזרה גיליתי שהאיסור בוטל ראיתי בני נפילים מסתובבים חזרה על האדמה בזמן שרק אני נענשתי בחומרה הילד שלי נלקח ואני גורשתי לחיות עם השדים בזמן שאחרים ירדו לאדמה והמשיכו בחייהם כרגיל רק אני נענשתי על משהו שכולם מבצעים היום אז החלטתי שאם הם פגעו בילד שלי אני אפגע בילדים שלהם והאקדמיה היא רק הצעד הראשון,

ובשביל להיכנס לשם הייתי צריך אתכם ילדים משלי וכשנמשיך הלאה ובסוף כשנגיע אל מסדר הכנפיים ונהרוס גם אותם אני צריך את איאן ואותך לצדי שני הילדים הכי חזקים ומוצלחים שלי ואז נתחיל מחדש את המלחמה בין בני האדם לבני הנפילים".

נשארתי חסרת מילים לא ידעתי איך לעקל את כל הסיפור הזה שהוא סיפר כרגע לחיות שלמים כדי לנקום זה נורא אבל גם מה שעשו לו זה נורא עוד יותר.

"לכי לנוח עכשיו יש לנו עוד הרבה עבודה לפנינו", הוא ביקש ואני לא התווכחתי אתו וירדתי לקומה בה ישנתי ונכנסתי לחדר שלי.

אבא שלי ארגן לי שם ארון מיטה וכמה דברים שנראו יקרים ולא השתלבו יחד עם החדר הישן בבניין הנטוש שכבתי על המיטה שלי ועצמתי עיניי אבל לא נרדמתי לא הצלחתי אחרי הסיפור של אבא שלי שלא יצא לי מהראש.

זה היה נורא אבל הבנתי את הצורך שלו בנקמה למרות שהנקמה שלו מופנת לאנשים הלא נכונים אנחנו לא אשמים, אדם לב רון דן ג'ון אף אחד מהם לא אשם במה שקרה.