עמדנו כולנו על הבמה השמש שקעה פנסים האירו מעלינו ורוח קרה נשבה, "מוכנים לזה?", דריק שאל והקהל יחד עם המתמודדים שאגו בקול.
"בני המלאכים תבחרו את החרב שלכם ותיכנסו", דריק אמר ולב בר ודן ירדו מהבמה.
הקהל מחא להם כפיים בהתרגשות הם בחרו סכינים ויצאו מהשער האחורי כל אחד מהם פנה לכיוון אחר והם הופיעו על המסך הגדול.
"בני השדים תבחרו את החרב שלכם ותיכנסו", דריק קרא בקול והם ירדו מהבמה אדם היה בניהם הוא בחר חרב והם התרחקו מהשער יחד כקבוצה.
"בעלי הכנפיים המשולבות תורכם", דריק פנה אלינו והתלמידים מחאו כפיים, בעלי הכנפיים המשולבות? זה הכי טוב שעלה במוחו של דריק?
התקדמנו לכיוון השער הסתכלתי על ג'ון כשחלפתי על פניו הוא קרץ לעברי בחיוך.
ירדנו במהירות מהבמה ועמדנו מול השולחן לקחתי את אחת החרבות והנחתי אותה בין החגורה למכנס שלי וחציתי את השער.
"אתן רוצות שנתקדם יחד?", אמיר פנה אליי ואל נטלי אבל ממש לא התחשק לי להתעסק אתם.
"כל אחד לעצמו", אמרתי להם והתחלתי לרוץ לתוך היער כמה שיותר רחוק ככל שהתרחקתי ככה המקום נהיה שקט יותר האטתי וסרקתי את העצים סביבי חיפשתי את העץ שיהיה הכי נוח להתמקם עליו וטיפסתי עליו.
ירית הפתיחה נשמעה רחוק, זה אומר שכולם נכנסו ליער השער ננעל והשדים שוחררו.
רוח חזקה העבירה בי צמרמורת, שדים רבים התחילו להתרוצץ, יצורים שחורים בצורתם של אנשים חסרי פנים מי המטורף שחשב על המשחק הזה?
הקבוצה של אדם עברה מתחת לעץ במרדף אחרי כמה שדים מבלי לשיים לב אליי.
התקדמתי כמה שיכולתי לקצה הענף הוצאתי את הסכין מהחגורה פרשתי את כף ידי ועשיתי חתך קטן באחת מהאצבעות שלי ודם טפטף לאדמה מתחתי דקלמתי את אותו לחש שג'ון לימד אותי הבוקר ושני שדים הופיעו מתחת לעץ.
הדם והלחש משכו אותם תפסתי בחוזקה את הסכין בידי וקפצתי מהענף מאחורי השדים הסתובבו במהירות לא הגיונית הם היו מסריחים גבוהים ואפלים.
שניהם תקפו אותי בחוזקה נעצתי את הסכין שלי באחד מהשדים אבל הוא לא התפוגג.
השדים הסתובבו סביבי במהירות שרטו את גופי פרסתי כנפיי בפראות והעפתי את השדים ממני בחוזקה והם עפו רחוק אבל דבר לא קרה להם והם חזרו במהירות מפחידה.
משהו לא בסדר אלא אמורים להיות שדים שקל לחסל אולי זאת אני שממש חלשה? הדם שלי והלחש משכו עוד שדים לכיוון שלי ארבעה שדים עמדו מולי ניסיתי לתקוף אותם לחתוך אותם עם הסכין שלי אבל דבר לא עזר.
השדים לא נעלמו והדם רק משך עוד מהם זה היה יותר מידי והם המשיכו לתקוף אותי פרשתי את כנפי בפראות שוב העפתי את השדים ממני וברחתי רחוק מהם.
רצתי במהירות מנסה להתחמק משאר השדים שהיו בדרכי עד שראיתי את דן הוא ישב על ברכיו.
הוא החזיק בידיו את לב כל הגוף שלה היה מלא חתכים ושריטות כמו שלי רק גדולות יותר.
"דן מה קורה כאן? מה קרה ללב?", דן מחאה את הדמעות שירדו לו למרות שהוא חשב שלא ראיתי.
"משהו לא בסדר השדים הם חזקים מידי אי אפשר להרוג אותם שלושה שדים תקפו את לב לא הספקתי להגיע אליה בזמן".
הסתכלתי על לב היא הייתה חסרת הכרה אבל היא נשמה, היא צדקה שאמרה שמשהו לא בסדר קורה כאן.
"דן היא תהיה בסדר אבל אנחנו צריכים לקחת אותה לקרחת היער עכשיו".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
