לא הייתי מוכנה לקבל את זה ויצאתי אחרי ג'ון.
"אני לא מבינה אותך עד שיש לנו רגע של שקט עד שלא רודפים אחרינו ומנסים להרוג אותנו אתה רוצה לחזור לקו האש אני חשבתי שלא אכפת לך מהאקדמיה מהאחים הסתומים שלי חשבתי שאכפת לך ממני שאתה אוהב אותי"
דמעות איימו לפרוץ מעייני.
"ברור שאכפת לי ממך ברור שאני אוהב אותך ", הוא כועס עליי שהעזתי להוציא את המילים האלה מהפה שלי.
"אז תישאר איתי ג'ון תהיה איתי פה אני צריכה אותך איתי", התחננתי בפניו מנסה להבין את הראש שלו.
"ואני צריך אותך איתי שתבואי איתי שנסדר דברים שנסיים סוף לכל הבלגן את יודעת שהם צריכים אותנו, צריכים אותך", היה אמת בדבריו של ג'ון אבל האפשרות הזאת לשקט לחיים רגילים קרצה לי יותר.
"אני אתקשר לדריק אני אודיע לו שאני בסדר שכולנו בסדר אני אספר לו על ג'ולי על ההריון שלה ואגיד לו שיחפש את איאן ויספר לו על זה אבל אני לא מתכוונת לחזור לאקדמיה".
עמדתי לצאת מהסלון אבל ג'ון תפס בידי בחוזקה.
"מה עם אדם לב דן רון תתני להם להילחם מול אבא שלך לבד? תתני לי להילחם מול אבא שלך לבד ?".
*
ישבתי על המיטה שלי לצידה של ג'ולי בזמן שהרופא חיבר אותה למכשירים אימא שלי הייתה בחדר אתנו בזמן שג'ון וטים היו למטה בסלון.
השיחה עם ג'ון לא יצאה לי מהראש כל היום, הוא צודק אנחנו צריכים לחזור לאקדמיה לעזור להם להרוג את אבא שלי אבל לא יכולתי להשאיר כאן את אימא שלי וג'ולי לבד לא רציתי לחזור לשם.
"הם נראים לי בסדר", הרופא אמר מסתכל על המסך במכונה שחיבר לג'ולי, "הם?", היא שאלה בהפתעה.
"כן שניהם, זה תאומים לא ידעת?", הוא שאל בהפתעה אבל ג'ולי הייתה עסוקה לבכות.
הרופא סיים לבדוק אותה הוא לקח את המכשירים ויצא, ליוויתי אותו עד לדלת נעלתי אחריו ופניתי לסלון.
"היא בסדר?", טים שאל, "היא בסדר גמור אתה יכול להעלות אליהן", אמרתי לו והוא קם ויצא מהסלון.
ג'ון ישב על הספה, התיישבתי בכבדות בצידה השני, "היא בחודש שישי יש לה תאומים", אמרתי אבל לא נראה שזה ממש עניין אותו.
"אני עוזב מחר בבוקר החלטת אם את באה איתי?", הוא שאל מבלי להסתכל עליי.
"לא, אבל אני צריכה שתעזור לי במשהו לפני שאתה הולך", אמרתי והוא ישר מבטו.
"מה את צריכה?".
*
חיכינו ללילה שכולם ילכו לישון.
"מצאת?", ג'ון שאל אותי ואני הגשתי לו את השרטוט של הבית שהוא ביקש, למצוא את זה בבית לא היה קל בכלל אבל למזלי אימא שלי לא זורקת כלום.
"הלחש הזה הוא לא פשוט אבל השטח יחסית קטן ולא אקדמיה שלמה אז יהיה לנו יותר קל לכסות את כולו".
ג'ון התיישב על הרצפה בסלון לצדם של הנרות שפיזר, התיישבתי מולו והוא הניח בנינו את השרטוט של הבית.
הוא הושיט את ידיו קדימה, תפסתי בשני ידיו.
"תחזרי אחרי", הוא ביקש והתחיל לדקלם את המילים של הלחש ואני אחריו הרגשתי איך גלים של אנרגיה יוצאים מאתנו.
הנייר בנינו התחיל להישרף עד לקווים של הבית ועצר בצורה מושלמת סביב הקווים המצוירים על השרטוט.
אם איאן הצליח לפרוץ את ההגנה סביב האקדמיה גם כאן זה לא תהיה בעיה אבל לפחות זה יהיה מכשול בפני מי שיחפש אותנו.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
