ישבתי בחדר האוכל לארוחת בוקר לבד, לא התחשק לי לשבת עם ג'ון שגם ככה לא בא ובטח שלא רציתי לשבת עם אחי או נטלי ואדם שהסתכל עליי במבט מוזר כל הבוקר.
היחידה שעוד הסתדרתי אתה הייתה לב אבל גם היא לא הייתה בחדר האוכל בטח מתחבאת עם רון.
"הכיסא הזה תפוס?", מכל האנשים שציפיתי שהתיישבו לצדי לעוז ממש לא ציפיתי הוא התיישב בחיוך ובקריצה כשהוא נוגס בתפוח שבידו, "אני מניחה שאני חייבת לך תודה על שסיפרת לי על ג'ון".
"אני מקווה שלא סיפרת לאחיך הוא יהרוג אותי", עוז אמר בחשש, "אל תדאג", כולם כאן כל כך מפחדים מאחי.
"אבל לך יש סיבה לדאוג אלא אם כן את והחבר שלך נפרדתם?", הוא לפתע שאל.
זה כבר עצבן אותי ממש קודם אחי שואל ואחר כך אדם ועכשיו הוא, "למה כולם שואלים אותי את זה? ולמה שאהיה מודאגת?".
"עברתי הבוקר ליד החדר של ג'ון הוא נשמע ממש רע לא יודע מה זה שקרה לו אבל זה לא נשמע טוב", עוז התחיל לספר אבל זה הספיק לי כדי לקום במהירות.
"תודה עוז אני חייבת לך", לקחתי את התיק שלי ויצאתי במהירות מהחדר אוכל.
אולי אני כועסת על ג'ון אבל זה לא אומר שהפסקתי לדאוג לו, דלת החדר שלו הייתה נעולה דפקתי עליה בחוזקה מתאמצת שלא לשבור אותה.
"ג'ון תפתח", הדלת נפתחה במהירות ג'ון היה חיוור בטירוף מסביב לעיניו היו עיגולים בצבע סגול בהיר.
סגרתי אחריי את הדלת תפסתי בג'ון חזק ועזרתי לו להתיישב על המיטה, "מה קרה לך?", הסתכלתי עליו בבהלה והוא חייך חיוך קטן.
"את דואגת לי?", הוא שאל כשהוא עוד מחזיק בי, גלים של כאב עברו בי מהמגע שלו, "אני תמיד דואגת לך מה יש?".
"זה הפצעים לוקח להם זמן להחלים", זה לא הגיוני פצעים אצלנו תמיד החלימו מהר, ירייה מכדור עוברת תוך כמה ימים.
"מה תקף אותך?", שאלתי אותו והוא הרים אליי במהירות את עיניו במבט חשוד, "מלאך".
ג'ון צוחק? אולי הוא מדמיין? מלאך? כמו אחד האהבות שלנו? ג'ון נישכב לאחור ועניו החלו להיעצם.
"היי היי אל תירדם", ניסיתי לנער אותו אבל הוא היה שבר כלי בחיים שלי לא ראיתי אותו ככה הוא היה מנותק מהעולם, "אמיליה אני מצטער הייתי צריך לספר לך".
"לספר לי מה ג'ון?", שאלתי והוא פתח את עיניו שהיו אדומות בטירוף, "על אבא שלך", הוא אמר ושוב עצם את עניו.
ניגשתי במהירות לתיק שהנחתי ליד הדלת כשנכנסתי, הוצאתי את הטלפון שלי וחייגתי לדריק במהירות.
"תגיע עכשיו לחדר של ג'ון זה דחוף בבקשה", אמרתי במהירות לפני שהוא הספיק להגיד הלו.
"אני מגיע", ניתקתי את הטלפון והסתובבתי לאחור לבדוק מה עם ג'ון אבל הוא נעמד מולי הבהיל אותי עיניו היו אדומות נשימותיו לא היו סדירות הוא היה צמוד אליי.
הסתכלתי על ג'ון אבל לא זיהיתי אותו, "את? דווקא את שכל כך אהבתי את זאת שמכרה אותי בסוף ליה שלי".
"ג'ון על מה אתה מדבר?", ניסיתי לפסוע לאחור אבל ג'ון התקרב אליי במהירות הצמיד אותי בחוזקה לקיר כשהוא פורש את כנפיו השחורות לצדדים מעיף רהיטים.
"אמיליה שלי אהבתי אותך למה עשית לי את זה?".
הוא שלח ידיו אל הגרון שלי תפס בו בחוזקה והחל לחנוק אותי.
"ג'ון תפסיק!".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantastikעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
