ישבנו באוטו מול תחנת המשטרה במשך שעות הסתכלנו על השוטרים שיוצאים ונכנסים לתחנה בחנו כל אחד מהם חיפשנו אחרי אותו שוטר שפגש את טים.
"איך אנחנו יכולים לדעת שהוא באמת שוטר? ולא סתם מישהו שאבא שלי שלח".
הסתכלתי רק לרגע על ג'ון, הוא יישב מתוח ומרוכז אבל ראו עליו שהוא היה עייף מהרגע שעזבנו את האקדמיה הוא לא נח.
"כי אני מכיר את השוטר הזה, את לא זוכרת את התחנה הזאת ליה?", ג'ון שאל בחצי חיוך.
זאת הייתה אותה תחנה שהוא בא לאסוף אותי ממנה לפני קרוב לשנה וחצי, חייכתי לרגע אם רק היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור זה היה חוסך הרבה בלגן.
ג'ון התניע לפתע את הרכב אחד השוטרים שיצא מהתחנה נכנס לרכבו ונסע משם, נסענו אחריו עד שאותו שוטר החנה ויצא מהרכב שלו רק שהוא עבר לידנו הבנתי בדיוק על ג'ון דיבר.
זה אותו שוטר שאסף אותי, זה אותו שוטר שהיה באקדמיה כשאני ואדם עקבנו אחרי המנהלת, הוא נכנס לבית שלו ולא הבחין בנו בכלל.
"מה אנחנו עושים עכשיו? אי אפשר לגשת אליו סתם ככה הוא יזהה אותנו ועלול לדווח על זה לאבא שלי".
ג'ון הוריד ממנו את חגורת הבטיחות והסתכל עליי, "יהיה בסדר נתפוס אותו כשהוא לא יהיה מוכן ואז אמחק לו את הזיכרון".
יצאנו מהרכב והתקדמנו אל עבר הבית שלו, ג'ון דפק על הדלת בחוזקה, השוטר פתח את הדלת וג'ון נכנס בפראות כשהוא מחזיק בגרונו של אותו שוטר ומעיף אותו לרצפה.
"באנו לשאול כמה שאלות תענה עליהם ואף אחד לא יפגע ופה אין שוטר טוב", ג'ון קרא לעברו בכעס ולפי הפרצוף שהשוטר עשה כשהסתכל עליי אין ספק שהוא יודע מי אני.
"אני לא יודע איפה היא", הוא אמר במבט מבוהל אין ספק שזאת התקדמו, ניגשתי אל השוטר הדפוק הזה בכעס מטורף כל מה שהוא עשה לי אז ועוד יותר על שהוא העז לגעת באימא שלי.
תפסתי בו וזרקתי אותו על הקיר הוא נתקע עם הגב בקיר והתמונות שהיו על הקיר נפלו.
תפסתי בגורנו והרמתי אותו גבוה כך שרגליו היו באוויר כעסתי רציתי אותו מת ולא חשבתי יותר מידי לא עזבתי גם שהוא נאבק.
"אבא", קול קטן נשמע לפתע מהמדרגות ילדה קטנה עמדה שם עם צעצוע ביד ודמעות בעיניים.
"אמיליה תפסיקי", ג'ון ביקש אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי עד שג'ון התערב ומשך אותי מהשוטר שנפל על הרצפה והשתעל.
אותה הילדה הקטנה רצה אליו בבהלה, "אל תפגעו בנו בבקשה", הוא ביקש כשהוא מגן על הילדה.
ג'ון הוציא נוצה התכופף אל עבר השוטר ונעץ את הנוצה בכף ידו, "אני רואה הכול", הוא משך את הנוצה בכף ידו של השוטר והתקרב אל עבר הילדה הקטנה שהתחיל לבכות כשאביה איבד הכרה.
"היי, זה בסדר אני לא אפגע בך, רוצה לראות קסם?", ג'ון שאל אותה כשהוא מלטף את פניה מוחק את הדמעות, הוא לקח את ידה בעדינות ונעץ את הנוצה בידה.
"אבא לא מרגיש טוב זה כל מה שקרה את תטפלי בו נכון?", הוא שאל אותה והיא הנהנה בחיוך.
ג'ון קם במהירות תפס בידי בחוזקה וגרר אותי החוצה.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
