"ג'ון", רדפתי אחריו בכל האקדמיה הוא לא עצר רק הגביר את קצב הליכתו, "תן לי להסביר".
התחננתי בפניו דמעות איימו לפרוץ מעניי, תפסתי בידו אבל הוא העיף אותי מבלי להסתכל עליי אפילו.
הוא נכנס לחדר שלו וטרק לי את הדלת בפרצוף, דפקתי על הדלת כמו מטורפת עד שהוא הסכים לפתוח לי אותה.
הוא משך אותי בכוח פנימה וטרק אחרינו את הדלת בפראות שכמעט סדקה את המשקוף הוא הצמיד אותי לקיר בכעס מטורף שבער בתוכו.
"אני נתתי לך הכול שמרתי עלייך דאגתי לך מהרגע הראשון שראיתי אותך אני אהבתי אותך", הלב שלי ניקרע כשהוא אמר את זה בלשון עבר.
"אני אוהבת אותך ג'ון אתה חייב להבין", ניסיתי להסביר את עצמי אבל דמעות חנקו אותי.
"לא חייב לך כלום תצאי מכאן", הוא השפיל מבטו והתרחק ממני.
"אני לא יוצאת מכאן אני רוצה שתבין אני באמת פחדתי שאאבד אותך הראש שלי התחרפן, אדם היה שם הוא הרגיע אותי ונישק אותי אבל אני הרחקתי אותו ממני אני אמרתי לו שאני אוהבת אותך אני נשבעת אתה יכול לשאול אותו בעצמך".
"תאמיני לי שאת לא רוצה שאתקל באדם עכשיו, אני חשבתי שברגע שהחלטת לברוח איתי מהמוסד הפסיכי הזה כל הסיפור עם אדם נגמר ושמעכשיו את רק שלי".
הוא הכה בקיר בחוזקה וסדק אותו, המחשבות שלו רצו לו במוח כמו שדים, יכולתי להרגיש את הלב שלו נשבר וזה בגללי.
התקרבתי אליו קרוב הרגשתי את הנשימות שלו כנגד שלי, "אני באמת רק שלך", הצמדתי את השפתיים שלי לשלו נישקתי אותו.
ג'ון תפס בי בחוזקה ושיניו נשכו את השפה התחתונה שלי בכאב גרמו לה לדמם, הוא דחף אותי ממנו.
"תלכי", הוא דרש הוא היה שבור ומטושטש הוא היה צריך רגע להירגע, יצאתי מהחדר שלו ברגליים כבדות מבלי להסתכל לאחור, פניתי אל מאחורי בניין המדריכים לכיוון הצוק מול הים.
נזכרת בכל רגע בחודשים האחרונים עם ג'ון, כל החיבוקים שחיבקתי אותו כשהוא האיץ עם האופנוע בכוונה כל הפאבים שבהם ישבנו על הבר והוא ישב צמוד אליי כשהיד שלו מלטפת את הרגל שלי והשפתיים שלו על הצוואר שלי את הלילות הלבנים את המקומות המדהימים בהם ביקרנו הצחוקים האהבה.
הכול הנהרס בגלל המקום הזה, בגלל דריק ובגלל נטלי, עמדתי על הצוק הרוח מהים הצליפה בפניי כעסתי הייתי מבולבלת ובעיקר רציתי את ג'ון.
העברתי את היד שלי על השפה התחתונה דם צבע את קצוות אצבעותיי, לקחתי צעד קדימה והרגשתי את האדמה תחת רגליי זזה.
האבנים שדרכתי עליהם הידרדרו, נפלתי מהצוק בפראות פרשתי כנפיי במהירות אבל לא הצלחתי לנפנף בהם.
הייתי שנייה מלפגוע במים כשמישהו תפס בי בחוזקה והעיף אותנו רחוק עצמתי עיניי מעוצמת הפגיעה בו הוא עף גבוה אל מחוץ לאקדמיה ונחת בחוזקה.
הוא הניח אותי בעדינות על הרצפה פתחתי עיניי לאט ראיתי עוד מטושטש, "ג'ון?", שאלתי אבל בתגובה שמעתי רק צחוק.
הסתכלתי שוב והוא עמד שם עם כנפיים בגודל מטורף אחת שחורה ואחת לבנה הוא נראה מבוגר אבל עם זאת נראה צעיר היו לו עיניים חומות וגדולות כמו שלי, "אבא?".
"טוב סוף סוף לפגוש אותך ילדה שלי".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
