ישבתי מול דריק במשרד שלו הוא לא נתן לי לראות את ג'ון מהדאגה שהוא ינסה לפגוע בי אבל הוא לא יעשה את זה אני יודעת אני הסתכלתי על ג'ון בעיניים שהוא חנק אותי זה לא היה הוא.
משהו השפיע עליו זה אבא שלי שהשפיע עליו, אבל למה לאבא שלי לנסות לפגוע בי? המחשבות לא הפסיקו לשגע אותי הגרון שלי כאב בטירוף והרגל שלי לא הפסיקה לא לקפוץ בעצבנות.
"אז סיכמנו?", דריק שאל קטע כול מחשבותיי, "לא נספר בינתיים לאף אחד מהאחים?", אני לא יודעת למה דריק לא רוצה ששאר האחים ידעו אבל זה גם ממש לא מעניין אותי.
"לא אכפת לי מהאחים שלנו ולא אכפת לי מהאבא שלנו, אני רוצה ללכת לג'ון", דרשתי אבל אחי שתק שתיקה ארוכה מידי הוא שילב ידיו ובחן את הסימנים על הצוואר שלי.
"את יודעת אמיליה פעם בימים שלפני האקדמיה גברים ונשים שגילו שהם הילדים של בני הנפילים הסתובבו לבד בעולם חלקם חשבו שמשהו לא בסדר בהם חלקם נבהלו וחלקם השתמשו בכוח הזה לרעה, הם היו מנצלים את העובדה שהם חזקים יותר מהירים יותר ומבריאים יותר מהר, אז הם היו תוקפים שודדים ורוצחים בני אנוש וכשזה היה קורה אז מלאכים היו יורדים לארץ ותוקפים אותם, המלאכים היו משלחים עליהם את הנוצות שלהם שהיו גורמות לחתכים ולכאב פיזי נוראי ואחר כך להזיות נוראיות".
קמתי מהכיסא שלי עם חיוך, "אז ג'ון לא באמת תקף אותי וזה לא אבא שלנו ששלח אותו לפגוע בי הוא היה בהזיות", חשבתי לעצמי בקול רם.
"אבא שלנו בחיים לא יפגע בנו אמיליה אבל יש משהו שאת צריכה לדעת", דריק אמר והחיוך שלי מיד נמחק אני יודעת שמה שאני הולכת לשמוע לא יהיה טוב.
"פעם הראשונה שמלאך תוקף ומעניש זה כואב בפעם השנייה זה כואב עוד יותר ובפעם השלישית זה מוות וודאי, ג'ון הגיע למשרד כשהוא פצוע וסיפר לי שזה אבא שלנו שתקף אותו הוא גם סיפר לי שזה לא הפעם הראשונה שמלאך תקף אותו".
עם כמה שאני מנסה ללמוד כנראה שהעולם הזה מורכב מידי, "אני רק לא מבינה משהו אחד למה אבא שלנו תקף אותו מההתחלה? ג'ון לא פגע באף אחד".
"אני באמת לא יודע ג'ון לא סיפר לי ופניתי אל מסדר הכנפיים בתקווה שהם ינסו לעזור אבל מכיוון שאבא שלנו ברח והוא נודד עכשיו בעולם שלנו אי אפשר לדעת מה הוא מתכנן".
זה היה יותר מידי לעקל דריק שתק הוא נתן לי רגע להבין הכול, השקט לא החזיק מעמד דלת המשרד נפתחה בחוזקה זאת הייתה נטלי.
"המורה לספרות עתיקה עושה לי בכוונה אתה חייב לדבר אתו", היא החלה לקשקש עד שראתה אותי, "מה קרה לך?", היא שאלה בחוצפה.
"לא עניינך ותורידי ממני את המבטים המתנשאים שלך לפני שאני אדאג שגם לך היו סימנים כאלה", רציתי לקופץ עלייה אני נשבעת.
דריק קם מהכיסא שלו במהירות, "אמיליה לכי לחדר שלך לנוח", הוא אמר שהוא מדגיש את צמד המילים 'החדר שלך' בכוונה אם הוא חושב שזה מה שימנע ממני מללכת ישר אל ג'ון הוא טועה.
יצאתי מהמשרד וסגרתי את הדלת אחריי, אדם עמד במסדרון כנראה נטלי גררה אותו אחריה גם הוא כמו נטלי בהה בסימנים על הצוואר שלי.
התעלמתי ממנו ועקפתי אותו אבל לפתע הוא תפס בזרוע שלי בחוזקה מנע ממני מלהמשיך, לא הרגשתי את המגע החם שלו מאז שברחתי מכאן.
הסתובבתי אליו ומבט ישן ומוכר הביט בי אדם הסתכל עליי בחמלה, "את בסדר?", הוא שאל ואני משכתי את היד שלי ממנו וכיסיתי את צווארי.
"זה כלום", ניסיתי להתחמק אבל הוא שוב תפס בידי הזיז אותה מצווארי.
"רק תגידי לי מי עשה את זה ואני נשבע לך שהוא ישלם על זה", הוא אמר בקול תקיף, דלת המשרד נפתחה נטלי עמדה שם והסתכלה עליי ועל אדם שעוד מחזיק ביד שלי משכתי את ידי ממנו והתרחקתי מהם.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
