הלכתי למשרד של אחי בשעות הערב המאוחרות בתקווה שכולם כבר בחדרים ולא אצטרך להיתקל באף אחד למזלי הצלחתי והגעתי ישר למשרד שלו שהיה שייך בעבר למנהלת.
דלת המשרד הייתה פתוחה אבל הוא היה באמצע משהו, מולו ישבו שני הגברים שהביאו אותנו הנה שמסתבר שהם סוכנים חשאיים או משהו כזה.
דפקתי על הדלת הפתוחה וכל המבטים הופנו אליי, "אמיליה בואי כנסי", אחי חייך לעברי ואז קם ממקומו פונה אל הסוכנים.
"אנחנו סיימנו כאן?", הוא שאל אותם והם קמו ממקומם לקחו את הדפים והדברים שלהם ויצאו מהמשרד כשהעוז הזה נועץ בי מבט שלא אהבתי.
התיישבתי מול אחי והסתכלתי עליו, קווי הדמיון בנינו תמיד היו דקים היה לנו אותם עיניים חומות ואותו צבע שיער חום.
"איך את מרגישה?", הוא שאל ואני שתקתי הוא באמת מצפה לתשובה רצינית אחרי שעברתי תאונה שאני די בטוחה שהיא כן באשמתו.
"טוב אמיליה תראי מבחינתנו את תלמידה כמו כולם מה שאומר שמקומך הוא כאן ובכלל מבחינה אישית את אחותי הקטנה אז אני לא אתן לך לחיות חיים של בריחה כמו פליטה ממקום למקום", הוא אמר בשילוב ידיים נשען על הכיסא שלו נהנה מהמעמד החדש שלו.
"אחותך הקטנה? עד לפני שנה בערך לא ידעת שאני קיימת בכלל", הוא חצוף כל כך אני נשבעת.
"זה לא משנה את העובדה שירדפו אותך בחוץ בגלל מי שאת ובגלל הכוח העצום שלך", הוא כעס ואני צחקתי.
"מי ירדוף אחרי? האבא הפחדן שלנו?", שאלתי אותו והוא הסתכל עליי במבט לא מובן, "אל תקראי לו ככה".
"אני חזקה מספיק לשרוד בעצמי", החזרתי את נושא השיחה למה שהיא הייתה מההתחלה ולא ויכוחים על האבא הנוטש שלנו.
"זה לא נתון לוויכוח את תחזרי לכאן כתלמידה מהשורה ובגלל שפספסת הרבה מהלימודים את לא תהיה באותה שכבה עם חבריך אלא תמשיכי איפה שהפסקת והחבר הזה שלך ימשיך בשלו במקום אחר", הוא אמר בכעס הוא לא היה רגוע יכולתי להרגיש את זה.
"זה ממש לא יקרה", אמרתי לו ורק עצבנתי אותו יותר אבל לא פחדתי להתגרות בו.
"את לא יוצאת מכאן שוב זה כבר נהיה מסוכן מידי", הוא הכה בשולחן והקפיץ את כולו נראה שהוא באמת לא ייתן לי ללכת מכאן.
התמתחתי בכיסא שלי, "אם אני חוזרת אני ממשיכה ללמוד יחד עם כל החברים שלי לכיתה וג'ון נשאר כאן בתור המדריך שלי", ברגע שאמרתי את שמו של ג'ון אחי פקח את עניו בכעס.
"אנחנו נדאג לך למדריך אחר כמו שדאגנו לאדם ונטלי, ג'ון עשה טעות הוא התעסק בזיכרונות שלכם והוא שילם על זה בכך שהוא גורש מכאן", עם כל מילה הטון שלו עולה.
"אם הוא לא נשאר אז גם אני לא ואני אברח אתה יודע שאני מסוגלת אמרתי לך אני חזקה מספיק בשביל לשרוד לבד", הוא התחיל ממש לעצבן אותי אבל לעומתי, חיוך עלה על פניו של אחי.
"את חושבת שאת חזקה מספיק אז בואי נבדוק את זה בקרב, את מולי אם תנצחי את תישארי כאן בתנאים שלך אבל אם תפסידי ג'ון הולך ואת נשארת כפופה אליי", הוא הציע בחיוך ערמומי.
"הכול בסדר?", שני גברים עמדו בפתח המשרד אחד מהם היה נראה בגילי היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות והשני היה נראה מבוגר יותר וגבוה יותר עם שיער שטני ועיניים חומות.
"באתם בדיוק בזמן להכיר את אחותכם", דריק אמר ואני הייתי בשוק אני זוכרת לפני שהלכתי מכאן דריק סיפר לי עליהם.
"נקווה שהיא לא מציקה כמו נטלי", הצעיר מבניהם אמר, "שמור על הפה שלך", המבוגר ביקש ממנו.
הייתי עייפה ומותשת בשביל לנסות להכיר אותם, "נורא נחמד לפגוש אתכם אבל אין לי זמן לאיחוד משפחתי מרגש יש לי קרב להתכונן אליו".
עקפתי אותם ויצאתי מהמשרד, מקווה שעשיתי את הדבר הנכון.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasiעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
