חלק 89 - גורלות

1K 77 9
                                    

הסתכלתי עליו בהפתעה למרות שהם היו כל כך דומים לא הבנתי כלום, לא הבנתי מאיפה הוא צץ לפתע.

"אמיליה כמה שמענו עלייך למטה", אבא של ג'ון אמר ואני הייתי המומה, "למטה בגיהינום?", שאלתי בגמגום והוא צחק.

"כן שם למטה", הוא הסתכל עליי בחיוך שהזכיר לי את החיוך של ג'ון.

"אני יכול לדבר עם אמיליה רגע לבד?", הוא הסתכל על ג'ון שהנהן בראשו בחיוב ויצא מהבניין.

"אני בחיים לא פגשתי שד אמתי חוץ מאבא שלי", אמרתי בחיוך מובך.

"אני לא נולדתי כשד גם אני הייתי מלאך כמו אבא שלך אבל עשיתי טעיות ונשלחתי לכפר עליהם בגיהינום וכנפיי נצבעו שחור מה שהחזיק אותי היה ג'ון תמיד צפיתי בו מרחוק הרגשתי את הכאב שבו כשזה נגע לגבייך הבן שלי אוהב אותך מאוד ואני יודע שאת אוהבת אותו אבל את לא שקטה לגבי עצמך אז כחלק מהכפרה שלי אני רוצה להראות לך משהו".

הוא שלח את ידו קדימה.

"הבן שלי חזק והוא מסוגל לקחת ולתת זיכרונות אבל הוא לא לקח את כל מה שיש לי להציע", הוא אמר וידו נשארה פתוחה מולי.

חששתי אבל התעניינתי, שלחתי את ידי אל ידו הוא תפס בה בעדינות, לפתע עיניי נעצמו ללא שליטה והרגשתי את עצמי נמשכת לאחור.

הרגשתי כמו רוח רפאים עמדתי מחוץ לבית שלי ראיתי את עצמי אבל צעירה יותר בשנתיים מבלה יחד עם בן לפני שבכלל פגשתי את אדם או ג'ון הכול רץ קדימה מול עיניי כמו בסרט אבל הפעם לא נתקלתי באדם ולא הלכתי אתו למסיבה לא נתקלתי בג'ון הייתי לבד מפוחדת וכואבת והכנפיים שלי פרצו לבד.

התרחקתי מבן ומאימא שלי הרגשתי כמו מפלצת וברחתי מהבית שלי הייתי מבוהלת עד שפגשתי אותו את אבא שלי הוא אימן אותי חיזק אותי הסביר לי מה אני והפך אותי לרוצחת שיתף אותי בשנאה שהייתה לו כלפי שאר בני הנפילים ואני הלכתי אחריו.

משלחות ממסדר הכנפיים נשלחו כדי לעצור אותנו אבל הרגנו את כולם בין המשלחות ששלחו נתקלנו גם באדם ואני הרגתי אותו במו ידי ובמשלחת האחרונה הם שלחו גם את ג'ון הסתכלתי בדמעות על עצמי עומדת מעל ג'ון תולשת לו את הלב מהחזה באכזריות ומבלי להצטער.

משכתי את ידי ממנו ודמעות התחילו לרדת ללא שליטה.

"לא זה לא נכון! זה לא קרה! אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה", הלב שלי פעם במהירות היה לי קשה לנשום.

"אמיליה תמיד חשבת לעצמך מה היה קורה אם לא היית מגיעה לאקדמיה וזה בדיוק מה שהיה קורה, הבן שלי יכול לראות זיכרונות אני יכול לראות גורלות וזה היה הגורל שלך ושל ג'ון אם לא הייתם נפגשים", הוא אמר וכל הגוף שלי רעד אני יודעת שהוא צודק אני מאמינה לו.

"אני מצטער שהיית צריכה לראות את זה אבל אני מאמין שזה יעשה לך קצת סדר בהחלטות הלאה אני חייב ללכת להיפרד מג'ון אסור לי להישאר כאן הרבה זמן, בהצלחה אמיליה יקרה".

שייך לי - בני הנפילים 2Where stories live. Discover now