עמדנו מסביב למעגל הירח האיר מעלינו איאן עמד באמצע המעגל דריק וג'ון התחילו לדקלם את הלחש כולנו חזרנו אחריהם שוב ושוב שדים רבים התחילו להופיע במעגל המשכנו לדקלם את המילים הם התקדמו במעגלים יותר ויותר.
השדים היו צווחנים וחזקים הם שלחו ידיים מהמעגל החמישי ושרטו אותנו אבל אף אחד לא זז למרות הקושי.
יותר ויותר שדים הופיעו איאן עמד באמצע השמיד כמה שיותר מהם אבל היו יותר מידי שדים והוא לא הצליח לעמוד מול כולם אחד השדים שרט אותי בבטן החתך היה מטורף אבל לא הפסקתי.
"איאן לא עומד בזה", דריק פנה אל ג'ון הסתכלתי על איאן הוא עמד מכופף זה היה יותר מידי בשבילו.
"אנחנו לא יכולים לעצור", ג'ון קרא לעברו.
שלחתי יד אל מאחורי הגב שלי הסכין שלי הייתה שם אני יכולה להיכנס לעזור לו יש לנו את אותו הדם חתכתי את כף היד שלי השדים נעצרו מולי תפסתי חזק בסכין שלי וצעדתי אל תוך המעגל.
"אמיליה לא!!", ג'ון צעק לעברי אבל כבר הייתי בתוך המעגל שדים שרטו אותי פצעו אותי אבל הצלחתי לגרום להם להתפוגג מהסכין שהייתה מלאה בדם שלי אותו דם בזרם באיאן בזכות אבא שלנו.
התקדמתי עוד שלב במעגל השדים נכנסו ויצאו דרכי, הנשימה שלי נעתקה עוד צעד לכיוון איאן והכל נהיה שחור.
*
ידיים ליטפו את פניי פתחתי את עיניי לאט, "אמיליה שלי", אימא שלי ליטפה את פניי היא הזיזה את שערי לאחור קמתי לאט ועם סחרחורת מטורפת הייתי בחדר שלי בבית שלי מה אני עושה כאן? איך הגעתי הנה?
"אימא מי הביא אותי הנה?", שאלתי אותה אבל היא רק צחקה, "ילדה יפה שלי על מה את מדברת?", היא שאלה הרגשתי מבולבלת ומסוחררת.
"תתארגני ותרדי למטה שתספיקי לאכול משהו לפני העבודה שלקחת לך לחופש", היא אמרה ויצאה מהחדר קמתי מהמיטה והסתובבתי בחדר הכול היה בדיוק אותו דבר כמו פעם.
הטלפון שלי צלצל, קיבלתי הודעה, 'אני למטה'.
ירדתי במדרגות במהירות יצאתי מהבית החוצה, בן עמד בקצה השביל רצתי אליו במהירות, "בן מה אתה עושה כאן?", קפצתי עליו והוא תפס אותי בחוזקה.
"מה עובר עלייך משוגעת אני כאן כל יום", הוא צחק ושחרר מהחיבוק, "כן אבל אני לא, מי החזיר אותי לעיר מהאקדמיה?".
"נראה לי ששתית אתמול יותר מידי במסיבה של מתן בכל מקרה אנחנו מאחרים", בן תפס בידי והתקדמנו ברחובות העיר התגעגעתי לשמש של העיר, לבן החבר הכי טוב שלי לחיים הפשוטים האלה והרגועים האלה.
אם זה חלום אני לא רוצה להתעורר אני ובן הגענו לפאב מול החוף דיברנו עם האחראי שם והוא נתן לנו סינרים לעבודה כמפני שולחנות זה היה כמו בקיץ שלפני שנתיים.
זה היה מדהים אבל הסחרחורת התגברה לה יותר ויותר יצאתי החוצה לנשום אוויר ונשענתי על הקיר לא הצלחתי להתאפס.
"היי את בסדר?", הרגשתי טפיחה קלה על הכתף שלי זה היה אדם השער שלו היה ארוך ומלא יותר כמו בשנה שעברה הוא היה פחות שרירי ולבש סביב מותניו חגורת כלים.
"אדם? מה זה?", שאלתי אותו כשאני צוחקת על המראה שלו אבל הוא היה מבולבל, "אנחנו מכירים?".
אדם לא זוכר אותי? מה קורה כאן, "אני חייב לחזור לעבודה אני עובד כאן בהמשך אנחנו מקימים במה במגרש מול החוף להופעות הקיץ את תהיה כאן יותר מאוחר?", הוא שאל בחיוך עם הגומה שלו, "כן אני עובדת כאן".
"מעולה אז ניפגש", הוא אמר בחיוך והתקדם אל עבר הכביש לכיוון החוף הוא עמד באמצע הכביש כשמכונית פגעה בו בפתאומיות והפילה אותו לרצפה.
רציתי לעברו במהירות הוא שכב על הכביש ראשו דימם, "אדם אתה בסדר אדם? למה הכנפיים שלך לא יוצאות למה אתה לא מחלים? אדם!".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
