אחרי השיחה עם דריק חזרתי לחדר שלי מפורקת מכאב ועייפות נטלי ישבה על המיטה שלה עם אדם, אני לא מצליחה להבין מה הוא עושה עם הסתומה הזאת.
הסתכלתי עליו בדממה והוא עליי במבט יבש.
"את נראית נורא מה קרה?", נטלי הפרה את השקט והסתכלה עלי בזלזול.
"עניינך ?", התעלמתי ממנה והתקדמתי למיטה שלי.
חוסר הנוחות של אדם בחדר הורגש ברמה מטורפת שילך מכאן כבר, "אני אזוז", אדם לפתע אמר ואני רק קיוויתי שהוא לא קורא מחשבות עכשיו, "אלווה אותך", נטלי קמה אתו תודה לאל שהם הלכו.
דלת החדר נפתחה ואני התפללתי שזאת לא נטלי שחזרה, זאת הייתה לב היא החזיקה ביד שמלה דקה קצרה ולבנה, "למה השמלה?".
"יש מסיבה הערב", היא אמרה בחיוך מניחה את השמלה בעדינות על הכיסא, "יש מסיבת אמצע? לא עדיף ללבוש בגד ים ולא שמלה שתיהרס?"
"אין יותר מסיבות אמצע אחיך אסר עליהם וגם המועדון נסגר והאלכוהול נלקח משם", לב אמרה אבל איכשהו זה לא ממש הפתיע אותי, "אז לאיזו מסיבה השמלה?".
"לזאת שאחיך לא מודע אליה", היא הסתכלה עליי במבט קשוח ואני חייכתי, "אל תדאגי אני לא אגלה".
לב סיפרה לי על מסיבת הטבע שמחוץ לאקדמיה, אחי שינה אפילו למוסד את השם.
לבשתי מכנס קצר וחולצה לבנה אספתי את שערי החום והארוך לקוקו גבוה והלכתי לחדר של ג'ון לפני המסיבה.
פתחתי את דלת החדר שלו מבלי לדפוק הוא תפס בכמה בגדים והכניס אותם לתיק שלו סגרתי את הדלת אחריי.
ג'ון הרים מבטו אלי וחייך, "את נראית טוב", הוא התקרב לעברי לנשק אותי אבל תפסתי בידו חזק, "ואתה נראה כאילו אתה עוזב".
ג'ון לא ניסה להכחיש הוא תפס בידי ומשך אותי התיישבנו על המיטה כשהוא עדיין אוחז בידי מלטף אותה.
"את זוכרת את מה שחיפשנו בזמן שלא היינו כאן אז קיבלתי מידע חדש אני הולך", הוא הסביר לי בלחש ובחצי חיוך מתנצל.
שהיינו מחוץ לאקדמיה אני וג'ון חיפשנו אחרי חפצים עתיקים שהיו שייכים לבני הנפילים, זה תמיד גרם לי להרגיש כמו בסרט הרפתקאות.
"אז אתה משאיר אותי כאן לבד?", שאלתי בכעס והאחיזה שלו בידי התהדקה.
"אני חושב שעם כל מה שקרה לאחרונה כאן הכי בטוח בשבילך", הוא אמר ואני משכתי את ידי ממנו וקמתי מהמיטה אני לא מאמינה לזה.
"לא, אני באה אתך", התהלכתי בחדר בכעס.
"ילדה", ג'ון נעמד מולי, כבר חודשים שהוא לא קרא לי ככה אני שונאת שהוא קורא לי ככה עכשיו.
"לא ג'ון אני לא ילדה יותר לא אחת כזאת שנתונה לגחמות שלך ושל אחי אני נלחמתי בו בשיניים בשביל שאתה תישאר ועכשיו אתה הולך?".
"זה חשוב את יודעת את זה", הוא נצמד אלי ותפס בפני מרים מבטי אל עניו הירוקות שלו שהתמכרתי אליהן.
"ליה שלי", הוא אמר אבל עצרתי אותי, "אל תשאיר אותי כאן לבד", דמעה בודדה ברחה מעיני ג'ון מיהר למחוק אותה.
"אני אחזור הכי מהר שאני יכול אבל זה חשוב שאף אחד לא ידע לאן אני הולך ומה אני מחפש".
ג'ון עוד אוחז בפני, "אני אוהב אותך", הוא משך אותי לעבר שפתיו החיוורות מנשק אותי נשיקה ארוכה נשיקה של פרידה.
"אני אוהבת אותך".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasiaעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
