אני ואיאן שכבנו על הכביש ג'ון ירה בנו! הוא שונא אותי על מה שעשיתי לו שהוא רוצה להרוג אותי?
הרגשתי חלשה הרגשתי נורא הייתי עייפה ועיניי היו כבדות רציתי לישון, האדמה רעדה לפתע לא ראיתי אבל יכולתי להרגיש אותו, הייתה לו אנרגיה חזקה סביבו.
"אל תתקרב או שאני ירה בהם שוב וזה יהרוג אותם", ג'ון צעק לעבר אבא שלי והוא פשוט עמד שם וצחק.
"אתה תהרוג אותה? אתה אוהב אותה כל כך שזה אוכל אותך מפנים זה מחליש אותך ובסוף זה גם יהרוג אותך הרבה לפני שאתה תפגע בה וזה שובר אותך עוד יותר לדעת שהיא בחרה ללכת עם המשפחה שלה ולא אתך", שמעתי את אבא שלי אומר בזלזול.
"אני המשפחה שלה! אבל אתה צודק אני בחיים לא אפגע בה שלא לצורך אבל אני אפגע בו אני אהרוג את איאן ואני יודע שאתה צריך אותו", ג'ון אמר יכולתי לשמוע אותם אבל העייפות והכאב הכבידו עליי.
"מה אתה רוצה?", אבא שלי שאל את ג'ון ואני איבדתי את ההכרה .
*
רעש זמזום הציק לי בטירוף פתחי את עיניי לאט זאת הייתה מנורה שהבהבה בלי הפסקה, אבא שלי העביר אותי לנקודת המפגש הבאה?
הסתכלתי סביבי המקום היה נראה לי מוכר אבל לקח לי עוד רגע לפני שהבנתי שאני בחדר במרפאה או לפחות חדר ששופץ אחרי שהרסנו את האקדמיה.
העפתי את השמיכה מעליי הכתף שלי הייתה חבושה איפה שהכדור של ג'ון פגע בי מה אני אעשה עכשיו? הם החזירו אותי לאקדמיה? מה יהיה עם אימא שלי? אני לא מאמינה שג'ון עשה לי את זה!
יצאתי מהמרפאה במהירות מאיה האחות הייתה שם, "ליה את צריכה לנוח", היא ביקשה אבל אני כבר יצאתי החוצה אל הגשם הקל שטפטף.
האקדמיה עוד הייתה הרוסה אין ספק שהם ניקו כאן טיפלו בפצועים והחלו לשפץ אבל זאת לא הייתה אותה אקדמיה.
הגברתי את קצב הלכתי לכיוון היציאה אני לא יכולה להיות כאן אחרי שהרסתי את המקום, אחרי שהם החזירו אותי לכאן בידיעה שזה יסכן את אימא שלי.
"ליה עצרי", דריק קרא מאחוריי לפתע אבל אני המשכתי להתקדם הוא רץ אחריי ותפס בידי אבל פרשתי את כנפיי והעפתי אותו רחוק ממני הוא נפל על הדשא הרטוב מהגשם.
דריק קם במהירות ופרש את כנפיו הוא רוצה שזה יהיה בכוח? אין בעיה! רצתי לעברו במהירות.
כל הזמן הזה עם אבא שלי הוא שבר את הרוח שלי אבל חיזק אותי פיזית ונפשית לא פחדתי להכאיב לדריק כמו שפחדתי להכאיב למישהו בעבר וזה מה שעשה אותי חזקה יותר.
הצלחתי להעיף שוב את דריק ממני וזה עצבן אותו בטירוף.
"ליה תפסיק", קול נשמע מאחוריי הסתובבתי אל ג'ון אבל הוא לא עניין אותי הכעס השתלט עליי ורצתי אל עבר דריק.
ג'ון פרש את כנפיו ורץ אחריי הוא תפס בי בחוזקה לפני שהצלחתי להרגיע אל דריק, הוא לחץ בחוזקה על הכתף החבושה שלי וצרחה של כאב נפלטה מפי.
הכנפיים שלי נכנסו חזרה ג'ון המשיך לתפוס בי גם כשנפלתי על ברכיי הוא שחרר לאט את האחיזה שלו מהכתף שלי.
"אני מצטער".
"אם אימא שלי מתה אני בחיים לא אסלח לך".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
