דריק וג'ון עמדו כמו שני שומרי ראש בזמן שישבתי על המיטה במרפאה ומאיה חבשה את הפצע שג'ון פתח מחדש.
לא החלפנו מילה בנינו מאז שהם גררו אותי חזרה למרפאה, מאיה סיימה לחבוש את הכתף שלי, "את צריכה לנוח".
"אני אתן לכם רגע", דריק יצא בעקבותיה של מיה.
נשארנו אני וג'ון לבד בחדר הסתכלתי על התחבושת שלי העדפתי להתמקד בזה מאשר להתחיל שיחה עם ג'ון, הוא התקרב לעברי והתיישב בקצה המיטה קיפלתי את הרגליים שלי במהירות.
"ליה תקשיבי לי אני מצטער על איך שדברים קרו אבל אני דיברתי עם אבא שלך הוא זה שוויתר עלייך את לא מבינה ש ..", הוא הרים מבטו אליי ואני לא יכולתי שלא לצחוק על התמימות של ג'ון.
"ליה", הוא התקרב לעברי ניסה לשלוח את ידיו לנחם אותי אבל אני קמתי מהמיטה התרחקתי ממנו.
"בבקשה ג'ון תלך", לא יכולתי להיות לידו.
"אימא שלך בסדר אנחנו נמצא אותה", הוא קם מהמיטה בנחישות.
"איך אתה יודע? הוא הבטיח לך?", שאלתי אותו בציניות גמורה הוא באמת מאמין לעסקות עם אבא שלי?
"ליה שלי", הוא ניסה להתקרב אליי אבל אני פסעתי לאחור.
"לא ג'ון אני לא אותה ליה כבר שישה שבועות שאני לא אני, הוא שבר אותי הוא ריסק אותי הפך אותי לרוצחת אני כבר לא ליה שלך", אמרתי מנסה שלא להיחנק מהדמעות שלי.
ג'ון לא יכול להבין אף אחד מהם לא יבין מה עברתי שם.
ג'ון ניגש לכיוון הדלת הוא הרים תיק שהיה מונח בכניסה ושם אותו על המיטה, "הבאתי לך בגדים נקיים", הוא אמר ויצא מהחדר בטריקת דלת.
שפשפתי את ראשי בידי חזק מה אני אמורה לעשות עכשיו? אין טעם לנסות לצאת מכאן עכשיו הם יעצרו אותי שוב.
לקחתי כמה בגדים ונכנסתי למקלחת שהייתה צמודה לחדר במרפאה שטפתי את עצמי והתלבשתי ובכל רגע קיוויתי שאף אחד לא יבוא הנה.
לא רציתי לראות אותם לא את ג'ון לא את דריק או אדם ולב לא רציתי לראות אף אחד ולמזלי הם גם לא באו והשעה כבר הפכה מאוחרת.
התיישבתי על המיטה סידרתי את התיק שג'ון הביא לי, היו שם עוד כמה בגדים אבל זה הספיק קמתי במהירות לשידה לקחתי את בקבוקי המים שהיה שם הוצאתי מכיס המכנס המלוכלך שלי את השרשרת של אדם שהייתה בתוך שקית הבד והכנסתי הכול לתיק.
אספתי את שערי הארוך לקוקו גבוה לבשתי ז'קט והנחתי על גבי את התיק, אם לברוח מכאן אז בשקט ועכשיו פתחתי את חלון המרפאה וקפצתי ממנו החוצה מזל שהבניין נמוך.
הסתרתי את ראשי תחת הכובע של הז'קט והתגנבתי אל עבר הכניסה הראשית.
כל הגדר סביב האקדמיה נהרסה היה קל יותר לצאת ככה עברתי בקלות את שער הברזל והתקדמתי אל עבר הכביש דרך המכוניות בחניה כשיד לפתע הונחה על הכתף שלי עצרה אותי.
"את רק חושבת שהשתנת ליה שלי את עדיין אותה בחורה עקשנית אני מכיר אותך יותר מידי טוב ואני לא נותן לך ללכת עוד פעם בלעדיי".
ג'ון אמר כשהוא הידק את התיק שעל גבו.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasíaעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
