ישבתי לצד המיטה של ג'ון במרפאה הוא היה נראה יותר טוב אבל הוא עדיין היה מחוסר הכרה אחת האחיות נכנסה לחדר היה בידה נוצה היא התקרבה לג'ון נעצה את הנוצה בחזה שלו והנוצה נעלמה אבל משום מה זה לא הנוצה היחידה שהם נעצו בו ובדרך כלל לא צריך יותר מאחת.
"בכמה נוצות כבר השתמשתם?", שאלתי את האחות, "זאת הרביעית, להחלים מפצעים שנגרמו על ידי מלאך זה לא משהו פשוט בכלל אבל ג'ון חזק הוא יעמוד בזה יהיה בסדר".
"אני יודעת תודה", אני לא מפסיקה לחשוב על סיבות למה שאבא שלי יתקוף את ג'ון ומה ג'ון עשה בעבר שמלאך כבר תקף אותו ולמה הוא לא סיפר לי כלום.
לא הפסקתי גם לחשוב על המבט והמגע החם של אדם כבר שכחתי מזה שהוא דואג לי.
החזרתי מבטי אל ג'ון אל העור החיוור שלו והשער שחור כפחם שלו והקעקועים הרבים שלו, אף פעם לא האמנתי שג'ון יכול להעניק לי אהבה כזו מההתחלה הוא הצטייר בפני כמדריך קשוח אבל עכשיו אני לא רואה את עצמי חייה בלעדיו.
היה לי טוב עם אדם אבל ג'ון חשוב לי אז אני צריכה להוציא את מה שקרה קודם עם אדם מהראש שלי ודחוף העיקר שג'ון יחלים ויתעורר כבר.
דלת החדר נפתחה בפראות אמיר נכנס וסגר את הדלת אחריו במהירות, "אמיר מה אתה עושה כאן?".
"מה קורה אחות באתי לראות מה אתך התגעגעתי", הוא אמר מתנשף נשמע שהוא רץ עד לכאן.
"שקרן מה אתה צריך?", קמתי בכעס לעבר, "לאמת שמועות", הוא אמר והציץ אל עבר ג'ון.
"על מה אתה מדבר?".
"את לא מבינה אחות איזה שמועות רצות עליכם בבית ספר שאת וג'ון ניסתם שוב לברוח ודריק תקף וכמעט הרג אתכם, שיש מלאך שעצבנתם שלא הייתם כאן ועכשיו הוא חזר להרוג אתכם, שאת ואדם חזרתם וניסתם להרוג את ג'ון והוא חנק אותך ונטלי עלתה עליכם", אמיר דיבר בהתלהבות.
"אני לא מצליחה להבין בכלל מה בית הספר מתעסק בשטויות האלה שדרך אגב אם באת לאמת אז אף אחת מהם לא נכונה אז תיקח את עצמך ותעוף מכאן עכשיו לפני שאני אוציא אותך בכוח".
הוא פשוט חצוף בא לי להוציא את הכנפיים שלי ולהרוג כל אחד באקדמיה המחורבנת הזאת שחושב שהחיים שלי זה ענינו!
"בסדר אני הולך אני נשבע אבל את בטוחה שלא בא לך לספר לי מה קרה?", הוא שאל ואני הרגשתי את הצלקות בגב שלי מתחילות להיפתח ואת הכנפיים מאיימות להתפרץ החוצה, "עוף מכאן!".
אמיר לא חיכה לאזהרה נוספת ויצא מהחדר.
ניסיתי לנשום עמוק ולהרגיע את הכנפיים שלי אבל זה היה קשה, יצאתי מהחדר ומהבניין, בחוץ השמש החלה להעלם.
זה היה יותר מידי השמועות ג'ון שחסר הכרה הסודות שמסתירים ממני כאן אדם ששוב מתגנב למחשבותיי נטלי ואמיר האחים הכי מציקים שקיימים דריק שחושב שאני חיילת שלו.
הצלקות נפתחו והכנפיים שלי פרצו החוצה בפראות משב רוח אדיר העיף את כל מה שהיה על הרצפה בסביבתי.
"ליה", מישהו קרא בשמי, הסתובבתי לאחור.
"אני לא מצליחה להירגע בא לי להרוג מישהו ועוד רגע ככה אני באמת אעשה את זה", כעס הציף אותי כעס שידעתי שלא טוב לי או לו אבל הוא לא פחד והתקרב יותר ויותר.
אדם עמד מולי צמוד הניח לאט את הזרועות שלו סביבי וחיבק אותי חזק.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasiעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
