השעה הייתה מוקדמת בבוקר ירדתי למטה דלת הכניסה של הבית הייתה פתוחה התקרבתי אליה במהירות והצצתי החוצה.
ג'ון עמד מול הרכב העמיס את הדברים שלו יצאתי החוצה לעברו, "הולך מבלי להגיד שלום?".
"רק מארגן את הדברים מחכה לך שתצטרפי", הוא אמר והתיישר מולי מותח את השרירים שלו.
"ג'ון", ניסיתי להתחיל ולנסות להסביר לו למה אנחנו צריכים להישאר אבל הוא הניח את ידו על המותן שלי ומשך אותי אליו לנשיקה אורכה סוחפת וממכרת.
הוא הרפה לאט את שפתיו אבל נשאר קרוב אליי.
"אני צריך אותך איתי אני לא רוצה לנסוע לבד", הוא לחש לעברי הנחתי את ידיי על החזה שלו, לא רציתי שהוא ילך לא רציתי לאבד אותו שוב.
"מה עם אימא שלי? מה ג'ולי? אנחנו דאגנו שדברים לא אנושים לא יכלו להיכנס אבל מה אם הוא ישלח בן אנוש לתוך הבית מי יגן עליהם?", הרמתי מבטי אל ג'ון.
"השארתי להם את האקדח, ליה אני צריך אותך לצדי את יודעת בכלל מה עבר עליי שהלכת ממני? כמה היה לי קשה? הייתי באבל ודריק ורון ואפילו אדם הרימו אותי בשביל למצוא אותך להחזיר אותך מאבא שלך אני חייב להם אבל אני לא רוצה ללכת בלעדייך, אני לא יכול ללכת בלעדייך".
ידעתי שגרמתי לג'ון סבל ברגע שהלכתי עם אבא שלי שנאתי את עצמי על זה ולא רציתי שהוא ילך לבד.
"בואי איתי", הוא לחש ונישק אותי חזק, "בואי איתי", הוא שוב ביקש ואני הנהנתי לחיוב אני לא מסוגלת לתת לו ללכת לבד.
ג'ון התרחק בחיוך ערמומי הוא ידע שאבוא אתו לא היה לו ספק בכך, "את רוצה שאמחק לאימא שלך את הזיכרון?".
"לא, עדיף שאם מישהו יגיע היא תדע מול מה היא מתמודדת והיא צריכה להמשיך לטפל בג'ולי עד שנמצא את איאן אני אלך להגיד לה שאנחנו הולכים".
חזרתי לתוך הבית אימא שלי הייתה במטבח הכינה קפה כמו כל בוקר זה גרם לי לחייך לרגע.
"אימא תשמעי אני וג'ון, אנחנו צריכים לחזור לאקדמיה לסדר שם כמה דברים אתם תהיו בסדר כאן עם ג'ולי?", שאלתי אותה מבלי להסתכל עלייה.
היא התקרבה אליי וחיבקה אותי לא ציפיתי לזה, חשבתי שהיא עוד מאוכזבת ממני.
"תעשי מה שאת צריכה ילדה שלי אנחנו נהיה בסדר נדאג לג'ולי", אולי היא הייתה צריכה רק לעכל את הדברים.
"תעדכנו אותי כל יום מה קורה?", שאלתי אותה והיא הבטיחה שכן, עליתי להיפרד מג'ולי היא התחננה בפני שנמצא את איאן ונספר לו ואני הבטחתי לה שננסה.
זה שבר אותי לראות אותה ככה אני יכולה להבין את הפחד שלה, הייתי במקום שלה.
היא הודתה לי שהצלתי אותה ונתתי לה לגור כאן, אספתי את החפצים שלי וירדתי למטה.
נפרדתי מאימא שלי וטים ויצאתי לעבר המכונית הנחתי את התיק שלי מאחור ונכנסתי לרכב.
"הכול בסדר?", ג'ון שאל אותי בזמן שהתניע את הרכב.
"אני מפחדת להשאיר אותן לבד אני מפחדת לחזור לאקדמיה ואני מפחדת להיות בלעדייך".
ג'ון רכן לעבריי ונישק אותי.
"אני תמיד אתך יהיה בסדר באקדמיה תאמיני לי אני יודע הם מחכים לך".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasiaעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
