ישבתי מולו במשך שעות השמש התחילה לשקוע הוא היה דומה לי ועם זאת כל כך שונה ממני.
"הם מחפשים אותך", הוא לפתע אמר בקולו המחוספס, "איך אתה יודע?", שאלתי אותו בהפתעה.
"אני שומע אותם בואי", הוא קם בכבדות מהסלע עליו ישב, קמתי אחריו מהאדמה במהירות והתקדמנו לכיוון החוף.
"את זוכרת בדיוק על מה דיברנו?", הוא שאל בקול שבטוח בעצמו, הוא היה מלא ביטוח וכריזמטי אבל אני עדיין חששתי ממנו.
"אני זוכרת אל תשכח אבל את כל מה שהבטחת לי".
הוא צחק בקול עמוק, "כל מה שביקשת יהיה שלך ידעתי שאני יכול לסמוך לפחות על אחד מהילדים שלי עכשיו לכי את יודעת בדיוק מה לעשות".
הוא דרש עוד לא האמנתי בכלל שזה אבא שלי עומד מולי, "יש לי רק עוד שאלה אחת לשאול".
"מה יש ילדה שלי?", הוא שאל בחשדנות משלב את ידיו הגדולות זאת בזאת.
"הבנתי למה היית צריך הרבה ילדים ואני אשכנע את כולם לעמוד לצדך אבל האימהות שלנו, אימא שלי ..", גמגמתי מולו.
"כל אחת מהנשים הייתה מיוחדת ובמיוחד אימא שלך איזבל, היא הייתה מקסימה יפיפייה התאהבתי בה על המקום", הוא אמר בחיוך ואני חייכתי אליו.
"אנחנו עוד ניפגש", הוא פסע לאחור ופרס את כנפיו המפלצתיות הוא הכה באדמה והתרומם לגובה מטורף נכנסתי עמוק לתוך המים שחיתי במשך דקות אורכות לכיוון האקדמיה.
הידיים שלי התעייפו וחושך עלה פנסים גדולים לפתע הופנו לכיוון המים מהצוק הוא צדק הם מחפשים אותי.
שחיתי מספיק קרוב אליהם בזהירות שלא יראו אותי ועצרתי, צפתי ללא תזוזה ועצמתי עיניי עשיתי בדיוק מה שאבא שלי ביקש ממני.
חיכיתי ככה במשך דקות ארוכות עד ששמתי קולות צועקים לעברי, "היא שם", המשכתי לצוף לא פתחתי עיניי ולא הגבתי להם.
הרגשתי לפתע ידיים אוחזות בי חזק מושכות אותי מהמים, "ילדה משוגעת הדאגת אותי בטירוף", שמעתי את ג'ון אמר לעברי אבל לא פתחתי עיניי הוא חיבק אותי בחוזקה עד שיצאנו מהמים.
"היא בסדר?", שמעתי את אחי דריק.
"היא נושמת אבל תשושה", ג'ון ענה לו הם כיסו אותי בשמיכה ולקחו אותי למרפאה היינו שם שעות היה לי קשה להחזיק את עצמי כאילו הייתי מעולפת שמעתי את ג'ון ודריק יוצאים חיכיתי בשקט כמה דקות כדי להיות בטוחה בעצמי ופתחתי את עיניי לאט.
באמת הייתי בחדר לבד נשמתי עמוק וניתקתי את המכשירים שמיה חיברה אליי הייתי חייבת לגרום להם להאמין שנפלתי לתוך הים והתעלפתי אני לא יכולה לספר להם כרגע על אבא שלי עוד ניסיתי לעקל דברים בעצמי, פחדתי לשתף מישהו.
ג'ון נכנס לפתע לחדר הוא התקרב לעברי במהירות תפס בפניי ומשך אותי לנשיקה ארוכה.
"הכול בסדר?", שאלתי אותו בלחש והוא צחק, "אני בסדר אני דאגתי שאת לא בסדר אני לא מבין למה קפצת משוגעת?", הוא שאל בדאגה.
"ג'ון", ניסיתי להסביר את עצמי אבל הוא עצר אותי.
"אם זה בגללי אני מצטער אני אוהב אותך את יודעת שאני לא יכול לחיות בלעדייך".
"לא ג'ון זה לא בגללך אני מעדתי".
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
