אני וג'ון מצאנו את המקום בו מחזיקים את אימא שלי מחסן בטון ישן באמצע היער, עקבנו אחריו במשך יומיים שלמים.
היו שם סה"כ שישה שומרים, כולם אנושים, מחולקים לשני משמרות שלושה בלילה ושלושה ביום.
"אנחנו יכולים להתגבר עליהם למה אנחנו מחכים?", זה שיגע אותי אימא שלי נמצאת שם ואנחנו כמו שני סתומים רק מתצפתים.
"יש להם אקדחים סביר להניח שהכדורים האלה הם לא כדורים רגילים", ג'ון לא הסיט את מבטו לעברי.
"אז מה אתה מציע?", זזתי באי נוחות על הכיסא.
"אני אמשוך אותם משם את תיכנסי ותיקחי אותה", הוא אמר כאילו כבר הריץ את זה בראש לא פעם ולא פעמים.
"ואם הם יתפסו אותך?", שאלתי אותו בדאגה.
"הם לא", הוא אמר אבל לא הייתי רגועה לגבי זה בכלל, ג'ון לא חיכה אפילו רגע והסביר לי בדיוק מה לעשות לא אהבתי את התכנית הזאת היא הייתה פזיזה מידי.
"מתי נצא?", שאלתי אותו נאנחת בקול.
"לפני סוף המשמרת שלהם כשהם היו עייפים אבל ששאר השומרים עוד רחוקים", ג'ון שלח את ידו מתחת למושב והוציא משם אקדח הוא טען אותו בכדורים והגיש לי אותו.
"רק למקרה שמשהו ישתבש".
"ג'ון אני אפילו לא יודעתי להשתמש בו", לא לקחתי את האקדח מידו, יש בי כעס ואני רוצה להרוג את אבא שלי אבל אני לא רוצה להפוך לרוצחת שהוא ניסה לעשות ממני.
"כבר ירית במישהו כשהיינו בבית של המנהלת וחטפו אותך ואת נטלי", ג'ון אמר מזכיר לי את מבטו של האיש אחרי שיריתי בו.
"זה לא אותו דבר, זה היה הטירוף והאדרנלין".
ג'ון יצא מהאוטו וסימן לי לצאת אחריו, יצאתי אל האוויר הקר הרוח שרקה והזיזה את הענפים על העצים בפראות עלים רבים נשרו על האדמה.
ג'ון הניח את האקדח בידי ונעמד מאחורי צמוד, הוא הרים את ידיי כשהאקדח מופנה קדימה.
"אם את יורה את חייבת לתפוס את האקדח בשני ידיים יד אחת לא יציבה מספיק, ברכיים קצת כפופות שהעוצמה של היירה לא תעיף אותך לאחור, תכווני לפלג גוף עליון אם תירי לכיוון הרגליים הסיכוי שתפספסי גדול יותר".
ג'ון דיבר כמו מפקד של מבצע חשאי לא אהבתי את זה בו אבל העובדה שהוא עושה את כל זה מסכן את עצמו בשבילי ובשביל אימא שלי גברה על הכול.
"ג'ון", רציתי להגיד לו הרבה דברים באותו הרגע אבל כל המילים נעלמו מפי.
"אני אוהב אותך", הוא אמר.
הנחתי את ידי סביבו וחיבקתי אותו חזק, "גם אני אוהבת אותך", באמת אהבתי כמו שלא ידעתי שאני מסוגלת לאהוב אני רק מקווה שהכול יהיה בסדר.
חיכינו במשך שעות מחובקים באוטו עד שהתחיל קצת להחשיך וסוף המשמרת שלהם התקרבה.
"מוכנה?", הוא שאל ואני נאנחתי התקרבתי אל שפתיו לנשיקה אחרונה והוא יצא מהרכב אל עבר אותו מחסן בו החזיקו את אימא שלי.
הוא התקרב אליהם יותר ויותר.
התבוננתי מהצד בשקט הם ראו אותו שמעתי אותם צועקים אליו בקולו שיתרחק אבל ג'ון פרש את כנפיו מולם הם שלפו את הנשקים שלהם.
שלא ירו שלא ירו! ג'ון החל להתרחק ושניים מהשומרים רצו אחריו זה אומר שנשאר עוד שומר אחד הוצאתי את האקדח מהמכנס שלי ורצתי במהירות אל עבר המחסן.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
