אספנו את כולם, אדם לב רון ודריק מבלי למשוך יותר מידי תשומת לב כולם כבר הותקפו על ידי אבא שלי אבל אף אחד לא היססו לעמוד מולו שוב.
"אתם בטוחים שהלחש הזה יעבוד?", לב שאלה.
"אנחנו נצטרך להשתמש גם באדם וגם בליה", דריק אמר בקול חלש והרגשתי שג'ון לא אוהב את זה אבל לא הייתה ברירה זה היה רעיון טוב.
"מה שבטוח זה שאנחנו חייבים לצאת מהאקדמיה מבלי שמסדר הכנפיים יבחין בנו", רון שפשף את המצח שלו בדאגה.
ג'ון הסתכל עליי ואני עליו שנינו כבר היינו רגילים להתחמק מכאן, "הלילה".
חזרנו במהירות לחדרים המשכנו את היום כרגיל מנסים לא למשוך תשומת לב מיותרת, ג'ון ארז את התיקים שלנו בזמן שישבתי על המיטה.
אני יודעת שאין ברירה אנחנו חייבים למצוא את איאן לפני שמסדר הכנפיים יגיע אליו או לג'ולי אם משהו יקרה לתאומים אני לא אעמוד בזה.
"את לחוצה יהיה בסדר", ג'ון הרגיש מבלי שהייתי צריכה להגיד מילה אבל אני לא יכולתי להאמין לו קמתי אליו והוא חיבק אותי והצמיד אותי אליו.
"אני רוצה לבקש משהו", אמרתי לו בחשש, "אם נעמוד שוב מול אבא שלי אני רוצה שתברח".
ג'ון צחק שחרר את האחיזה שלו בי והסתובב אל התיקים, "על מה את מדברת?".
"אם הוא יתקוף אותך בעזרת הנוצות שלו זאת תהיה הפעם השלישית", אמרתי וג'ון עצר אותי.
"לא יקרה", הוא כבר ידע על מה אני מדברת.
"ג'ון אני לא יכולה לאבד אותך עכשיו", איך לא אכפת לו למוות?
"אם את חושבת שאני אתן לך או לאחרים לעמוד מולו לבד את כנראה לא יודעת עם מי התחתנת", הוא אמר ורק עצבן אותי יותר.
"לא התחתנו", אמרתי לו בעקיצה שמיד התחרטתי עלייה.
"אין בעיה נחזור ונראה איך מבטלים את הטקס הזה", הוא אמר וטרק את הדלת כשיצא החוצה מהחדר.
*
השעה הייתה שתיים בלילה עמדנו בנקודה שקבענו שניפגש כולם, אני וג'ון עברנו את הגדר ראשונים, להתחמק משני השומרים הסתומים שמו עלינו לא היה בעיה.
הרמתי מבטי אליו הירח האיר את עור הבהיר, "ג'ון בקשר לשיחה שלנו היום", התחלתי להגיד אבל ג'ון עצר אותי.
"לא עכשיו", הוא אמר מבלי להביט בי.
"כן עכשיו! אני לא רוצה שנלך ככה אתה יודע שאני אוהבת אותך אבל אני לא רוצה לחזור הנה כשאיאן אתנו ואתה לא".
ג'ון הסתכל עליי במבט נוקשה.
"אם אני צריך למוות בשביל שאת לא תיפגעי אני מוכן למוות, כמו שסיכנתי את עצמי בשבילך בעבר גם שלא רצית אותי לצדך .. אני רק מקווה שיום אחד תביני את זה שאם יקרה לך משהו לא יהיה לי טעם להמשיך לחיות".
הלב שלי התכווץ שקט שרר בנינו עד ששמענו קולות צעדים שמתקרבים לעברנו, אלה היו רון ולב.
השיחה בני ובין ג'ון לא הסתיימה אבל כרגע אין צורך לפתוח את זה מול כולם, אחרי כמה דקות דריק הגיע ואז אדם.
התקדמנו כולנו חוצים את היער אל עבר המכוניות שדריק דאג שיחכו לנו רחוק מהאקדמיה.
YOU ARE READING
שייך לי - בני הנפילים 2
Fantasyעונה שנייה לסיפור שייכת לי !! .. "אז למה נסעת בלעדיי? למה לא סיפרת לי שאבא שלי הוא זה שתקף אותך? למה לא ספרת לי שכבר תקף אותך מלאך בעבר?", צעקתי לעברו. "בגלל שלא רציתי שתרגישי אשמה", ג'ון השפיל מבטו ואני כבר הייתי מבולבלת ממש, "על מה אתה מדבר ג'ון?"...
