אל תתעסקו עם הבן אדם הלא נכון // מתורגם

"האימון השתלם"

תקציר: הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש באילוף כלבי השמירה של אודין כדי להגן על לואי.

TW: אזכור מאוד מאוד קל של דם

~~~

לואי ציחקק מעט, מחייך לנוכח תגובתו של אודין, הכלב תמיד נבח בשמחה וכשכש בזנבו כשראה את לואי תופס את הרצועה מהקולב שעל הקיר, הוא נעמד על רגליו האחוריות לפני שהוריד את עצמו כדי לתת ללואי להדק את הרצועה.

"אתה עוזב עכשיו?" הארי עלה מקומת המרתף הראשונה, מנגב את פניו המיוזעות במגבת, כשרק סיים את אימון הבוקר שלו.

"כן, רק הליכה מהירה, קר בחוץ. אודין יודע שקר לי מדי למזג האוויר הזה." לואי חייך אל אודין וגירד מאחורי אוזנו באהבה.

"בסדר, אני הולך להתקלח מהר. אני אכין אוכל שהיה מוכן לשניכם כשתחזרו." הארי ניגש לנשק אותו, לואי עיקם את אפו, "אתה כל כך מסריח, האזי." הוא ציחקק כשהתרחק, הארי רדף אחריו לנשיקה אחת נוספת לפני שנסוג בחיוך, ועלה למעלה.

לואי פתח את דלת הכניסה של האחוזה ויצא החוצה עם אודין, רועד מהקור. השניים הקיפו את האחוזה כדי ללכת לכיוון החצר האחורית, אם כי ירדו בשביל לכיוון השער הנסתר בחומה המקיפה את האחוזה.

הוא הקיש את הקוד ופתח את הדלת לרווחה, שחרר את אודין כשהוא בעקבותיו. הוא הוריד את הרצועה מאודין ותחב את ידיו לכיסי הז'קט שלו, הולך בעקבות אודין במורד השביל.

"אודין, אל תלך רחוק מדי." לואי קרא כשאודין הלך קצת רחוק ממנו, אודין מיהר לחזור לצדו. לואי קימט את גבותיו כשהבחין שהוא מרחרח כל הזמן את האדמה, הוא הביט סביבו למרות שלא ראה אף אחד.

האחוזה ישבה על הר והשקיפה על העיר, לא היה כלום מסביב לאחוזה, לא בתים, לא כבישים, לא אחוזות או חנויות אחרות - הם היו די מבודדים.

אודין המשיך לרחרח, עוצר פעם בכמה שניות כדי לרחרח את האזור קרוב יותר לפני שהמשיך ללכת עם לואי.

לואי התחיל לחשוד, והפסיק ללכת, "אודין, גור. בוא נחזור." הוא התחיל ללכת בכיוון חזרה לאחוזה, אודין הלך אחריו במהירות, עדיין מרחרח את האדמה.

לואי הוציא את הטלפון שלו כדי להתקשר להארי, הוא הרגיש שהוא מגזים עם תגובתו, אבל הוא מעדיף להיות בטוח מאשר להצטער אחר כך. הוא קימט את מצחו כשהארי לא ענה, אם כי התקשר שוב כשהצלצול הסתיים.

הוא פלט נשימה כשהארי ענה.
"בייבי הכל בסדר? הרגע יצאתי מהמקלחת."

"כן, כן אני טוב. אני - טוב תראה אני הולך עם אודין והוא לא הפסיק לרחרח את הקרקע, ואני חושב שהוא עלה על משהו. אנחנו חוזרים אחורה עכשיו."

"אני מתלבש עכשיו, אפגוש אותך בחוץ. שמור את אודין קרוב אליך."

"אתה יכול - אנחנו יכולים לא לנתק? עד שתגיע לכאן..." שאל לואי בשקט, שמע דשדוש מהצד השני.

"כמובן בייבי. אתה כמעט בדלת האחורית?"

"כן, כמעט שם."

"אוקיי. האם אודין רק ריחרח או עשה משהו אחר?"

"הוא ריחרח את האדמה כל הדרך, הוא מעולם לא עשה את זה לפני כן." לואי הניד את ראשו לעצמו, "אימנתי אותו לרחרח -"

אודין התחיל לנבוח בקול, קוטע את לואי. לואי קפא במקומו כשהביט למקום שבו אודין נובח, ולבו החסיר פעימה כשראה גבר צועד לעברם.

"בייבי אני בדרך, אני כמעט שם." לואי שמע את הארי בטלפון.

"אל תזוז." האיש שלף סכין, אודין עדיין נבח עליו. האיש בעט ברגלו כדי לנסות לגרש את אודין או להפחיד אותו, אודין רק נהם ונבח עוד יותר חזק.

לואי הרים את ידיו הרועדות למעלה, "בבקשה, אני - אני לא רוצה שום צרות."

"פאקניג תשתוק." האיש התקרב עם הסכין מושטת, אודין פלט נביחה חזקה ומזהירה.

"או-אודין." לואי לקח נשימה עמוקה. "אודין, לתקוף"

מילה אחת פשוטה הוציאה את אודין לדרך, הוא פתח בריצה לעבר האיש ותחב את שיניו בזרועו, הוא נהם תוך כדי שהוא נושך בחוזקה, מה שגרם לאדם לרדת אל הקרקע ביללות של כאב.

הארי פתח את הדלת האחורית כשהוא מחזיק את האקדח שלו למעלה, לואי יצא מבהיו וניגש אל אודין, כשהארי ממהר להצטרף אליו ליתר ביטחון.

"עצור אודין. עצור." לואי תפס בקולר של אודין, אודין התרחק מזרועו של האיש ונבח בקול רם, דם על פיו ושיניו.

"ששש, תירגע ילד. ששש." לואי משך את אודין לאחור, מתבונן בהארי סובב את האיש לשכב על חזיתו, קושר את פרקי ידיו מאחורי גבו ללא שום טיפול בזרועו הפצועה. הוא פנה אל לואי, "לא נפגעת, נכון בייבי?"

"ל-לא. אני בסדר." לואי כרע ברך לגובהו של אודין מאחוריו, זרועותיו כרוכות סביבו מאחור כשהוא מלטף אותו ברכות כדי להרגיע אותו.

השומרים של הארי הצטרפו אליהם, הארי נתן להם לקחת את האיש משם, ואמר להם לשים אותו בסעיף A. הוא שם את האקדח שלו בחגורתו וכרך את זרועו סביב לואי, הולך איתו דרך הדלת האחורית כשאודין הולך לפניהם .

הארי צפה איך האיש הוכנס לחלק האחורי של אחת המכוניות, שני שומרים נסעו איתו בזמן שהארי הורה לשאר להקיף את האזור כדי למצוא ראיות נוספות. הוא התקשר לגששים שלו וביקש מהם להביא את כלבי הגישוש שלהם כדי לחפש באזור שמסביב לאחוזה.

לואי השפיל את מבטו אל אודין, שנראה כמעט לא מוטרד ממה שקרה. הארי הצטרף אליהם, הוא נישק את שפתיו של לואי במהירות, "אני אצטרך לנסוע למטה לבניין כדי לטפל בכמה דברים, להתחיל בחקירה."

"זה יום ראשון בבוקר." לואי מלמל, הארי נישק את מצחו, "אני יודע בייבי. אני לא אשאר שם כל היום אני מבטיח לך. אני אכין לך ארוחת בוקר עכשיו, ואחזור לארוחת צהריים מאוחרת." הוא נישק אותו פעם נוספת לפני שפנה לאודין, הוא גירד מאחורי אוזניו בשתי ידיו, "האימון השתלם, לא, ילד? ילד כל כך טוב, היית מבריק." הוא נישק בין אוזניו, "בוא ננקה אותך כי התינוק שלנו לא היה רוצה לנקות את הדם הזה ממך, נכון?"

לואי הסמיק בוורוד רך, הארי נעמד וכרך את זרועו סביב לואי שוב, "בוא ניכנס פנימה, קר והאף שלך קצת אדום." הוא ניקר את קצה אפו והלך עם לואי ואודין לתוך האחוזה.

~~~

סלחו לי על הדילי הייתי כ"כ עצלנית השבוע