אל תתעסקו עם הבן אדם הלא נכון // מתורגם

מר.חצוף

תקציר: לואי נכנס בטעות לפגישה, והאיש לא יודע מי זה לואי.

~~~

לואי חייך ללורה, שישבה מאחורי דלפק הקבלה, "בוקר טוב".

"בוקר טוב מתוק."  היא חייכה וחזרה לשיחת הטלפון, לחצה על עכבר המחשב שלה.

לואי התכופף מעל השולחן ולקח כמה M&Ms מהקערה הקטנה, מצחקק בשקט כאשר לורה סטרה לידו בשובבות.

הוא עשה את דרכו למשרדו של הארי כשהכניס את ה-M&Ms לפיו, מנגב את ידיו לפני שהכניס את הקוד פנימה. הוא דחף את הדלת הכבדה ונכנס פנימה, קפא כשראה את הארי יושב מאחורי השולחן שלו עם גבר בחדר.  חליפה יושבת מולו.

"אוי - הו, אני מצטער."  הוא הסמיק כשהשניים סובבו את ראשיהם לעברו.

מה שהוא לא ציפה זה שהאיש בחליפה ידבר לפני הארי.

"מצטער? אתה מצטער?"  האיש הסתובב בכיסאו, "איך לעזאזל אתה מעז להיכנס למשרד הזה כאילו הוא שלך?  מעולם לא שמעת על דפיקה מזוינת?  לך לעזאזל מפה עכשיו."

האיש הסתובב בחזרה אל הארי, קפא כשראה שהארי מחזיק את אקדחו מכוון אליו.

"תגיד את זה שוב. אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה שוב."

הארי נעץ מבט זועם.

"ה-הארי תניח את האקדח."  ידו של לואי אחזה בידית הדלת, עמוק בפנים הוא ידע שהארי לא יירה, אבל עצם העובדה שהוא החזיק אקדח לעבר מישהו הפחידה אותו.

"מר סטיילס, אני-אני לא מבין..."

"אתה יושב במשרד שלי, מדבר כאילו אתה הבעלים שלו."  הארי קם ממושבו, האקדח שלו עדיין מכוון אל האיש, "מדבר ככה אל הבן זוג שלי, המאהב שלי, מכל האנשים."

האיש החוויר, "אני מתנצל, לא ידעתי..."

"זה לא תירוץ. מה אם זה היה מישהו אחר? המזכירה שלי? השומר שלי? חבר שלי?"  הארי הניד בראשו כשהקיף את השולחן. 
"אתה העזת לדבר ככה עם מישהו בבניין שלי, במשרד שלי.  והמישהו הזה היה במקרה המאהב שלי, לא פחות." הוא הצמיד את האקדח אל רקתו.

"הארי תפסיק עם זה, בבקשה."  לואי דיבר.

הארי הוציא את הרדיו שלו מהחגורה שלו, "אקסל, היכנס למשרד שלי."  הוא אמר לאחד מהשומרים שלו, ואז פנה ללואי, "בייבי פתח את הדלת כדי שהשומר ילווה אותו החוצה."

לואי פתח את דלת המשרד, שניות לאחר מכן נכנס אקסל, אחד השומרים.

הארי הוריד את האקדח מהרקה של האיש ונתן פקודות לאקסל, "קח אותו לקבל את האישורים שלו ולוודא שהוא עוזב את הבניין."

אקסל הנהן ותפס את זרועו של האיש, האיש קם ונתן לאקסל להוציא אותו מהמשרד.

הארי עקב אחריהם וסגר את הדלת מאחוריהם, פונה ללואי.  "אתה בסדר בייבי?"

לואי הניד בראשו והתרחק מהארי, "זה לא היה הכרחי בכלל, אתה מבין את זה?"

"אני לא אתן לאף אחד לדבר אלייך ככה."  הארי עמד על שלו.

"לכוון אליו אקדח? אתה רציני?"  לואי צנח, "הייתי נותן לזה להחליק אם היית צועק או משהו, הארי, אבל אקדח? זה היה - איכס. אני לא מאמין שעשית את זה."  הוא התרחק אל שולחן האוכל העגול הקטן ליד חלונות הזכוכית הגדולים.

הארי הכניס את אקדחו בחזרה לחגורתו והלך בעקבות לואי, צעדיו היו איטיים וזהירים.  "לא התכוונתי להרגיז אותך בייבי. הוא היה גס רוח, לא רק איך שהוא דיבר אליך, אלא הדרך שבה הוא הרשה לעצמו להתנהג ככה במשרד שלי, בבניין שבבעלותי. עובר על הסמכות שלי.
כאילו היא לא חשובה לא הייתי נותן לו להתחמק מזה".

"לא ציפיתי ממך לתת לו להתחמק מזה, דיברתי על העובדה שבחרת לשלוף לעברו אקדח במקום לבחור בדרכים אחרות לטפל בזה."  לואי הניד בראשו, "אתה א-אקדח, הארי. אקדח לא היה הכרחי."

"הייתי צריך להפחיד אותו כמו שצריך."

"אתה כבר די מפחיד בלי לשלוף אקדח."

"אני מפחיד אותך?"

"זה לא הפואנטה של השיחה הזאת. הנקודה היא, שאתה צריך לשלוף אקדח כשזה נחוץ."

"והיום זה היה הכרחי."

לואי התנשף.  "אתה בלתי יאמן."

הארי התקרב והניח את ידיו על מותניו של לואי, "אני אעבוד על זה."

"כמו שעבדת על להגיד 'בבקשה' ו'תודה' לאנשים?"

הארי חייך חיוך, "אני אעבוד על זה טוב יותר."

~~~

אני באמת לא רוצה להיות הזאת שמעלה פעם במאה שנה אבל אתן חייבות לסלוח לי אני כמעט לא בטלפון בזמן אחרון אני אשתדל לעלות פרקים בקצב מהיר יותר

נ.ב מישהי יודעת איך שולחים למישהי הודעה בפרטי בווטאפד? משום מה זה פשוט לא נותן לי עכשיו

מקווה שתהנו מהפרק:)))))))