אל תתעסקו עם הבן אדם הלא נכון // מתורגם

תרופה

תקציר: לאהוב את לואי היא התרופה ללחץ, לכעס ולתסכול של הארי.

~~

לואי בדיוק יצא מהמקלחת כששמע את הטלפון שלו מצלצל, הוא לקח את אודין לאימון בוקר אינטנסיבי, ועד שחזר לאחוזה הוא היה זקוק למקלחת טובה.

הוא הרים את הטלפון שלו וקימט את הגבות שלו כשראה את שמו של ליאם.

"היי לי."

"אני מתקשר כבר חמש עשרה דקות, אני בחוץ, צריך שתבוא איתי."

ליבו של לואי נפל.  "אוי לא לא לא לא, ליאם -"

"הארי בסדר, אני מבטיח לך, אני פשוט באמת צריך שתבוא איתי."  ליאם הבטיח.

"אני-יצאתי מהמקלחת, אני צריך כמה דקות להתלבש."  לואי חיכך את ידו על חזהו על לבו הדוהר.

"בבקשה תזדרז."

"ליאם, תבטיח לי שהארי בסדר."

"אני מבטיח לך שהארי בסדר. עכשיו תמהר, אני מחכה."

לואי זרק את הטלפון על המיטה ומיהר לחדר הארונות, הוא לבש את בגדיו עם מעט מהריח האהוב עליו, מחליק את רגליו לתוך גרביים ונעליים לפני שחטף את הטלפון מהמיטה ומיהר למטה.

הוא פתח את דלת הכניסה ורץ במורד המדרגות הקדמיות אל המכונית של ליאם, קפץ למושב הנוסע, "בוא נלך".

ליאם לחץ על הגז, לואי נשם עמוק, "מה קרה? למה אנחנו ממהרים?"

"אנחנו צריכים שתראה את הארי."

"למה אתה אף פעם לא מספר לי מה קורה?"  לואי הסתכל עליו בעיניים עצובות, "בבקשה, ליאם, זה- זה הארי שאתה מספר לי עליו."

ליאם כיווץ את שפתיו בעודו שקט במשך דקה או שתיים, לואי הביט מבעד לחלון שלו, מסובב את ראשו כשליאם דיבר.

"אני לא יכול לספר לך הכל, אז אני אצטרך להשאיר חלקים בחוץ."  ליאם התחיל.

"היה ניתוח, והארי היה - הוא היה כמעט פסיכוטי. הוא לא נרגע, אז אנחנו צריכים שתרגיעו אותו."

לואי עיקם את שפתיו.  "ו...ואני לא יכול לדעת על הניתוח?"

"לא ממני, או אף אחד מהשומרים. תלוי בהארי אם לספר או לא."  ליאם הניד בראשו.  "זה כל מה שאני יכול להגיד לך."

לואי הנהן בהבנה, "זה בסדר. אני מניח שזה יותר ממה שציפיתי, בדרך כלל אני מקבל אפס מידע לפני שאני מגיע להארי."  הוא חייך חיוך קלוש.

~~

ליאם נכנס עם לואי לבניין המשרדים, השומר פתח את המחסום הצדדי והכניס אותם כשראה שהם ממהרים.  ליאם לקח את לואי למעליות ולחץ על הכפתור, "אנחנו הולכים למינוס חמש, אני אלווה אותך למסדרון אבל לא אמשיך איתך. עדיף שזה יהיה רק אתה."