*ערוך*
•••
אבא בא לקחת אותי הבייתה, ואמא כהרגלה שלפעמים יוצאת מוקדם מהעבודה באה יחד איתו.
מסתבר שעוד שנייה והיה לי ארבעים מעלות חום, מה שלא היה טוב, מכיוון או שאפשר להתעלף מזה או לפי שמועה ששמעתי, אפשר למות מזה.
אני בחדר שלי, עליתי במדרגות בעזרת אמא, ואבא הביא לי את המגבת בזמן שהחלפתי פיג'מה וכבר נכנסתי למיטה.
המגבת הייתה סחוטה במים קרים על מנת להוריד ממני את החום, שאני לא אהיה חולה.
זה מן תרופת סבתא כזאת שעוזרת להוריד את החום, אבל מה שגם מוריד את החום, זה הכדור שאמא נתנה לי. לא שממש חיבבתי כדורים במיוחד, אבל הייתי חייבת לקחת.
התחלתי לעצום עיניים, כשאמא דפקה לי על הדלת ופתחה אותה במקצת.
הראש שלה הציץ בזמן שפניה קרנו מאושר בלתי מוסבר.
"ניקול, יש פה בחור צעיר שרוצה לדבר איתך, אני מכניסה אותו." הנהנתי לאמא בהסכמה, כי חשבתי שזה קאלום.
אבל ממתי אמא קוראת לו 'בחור צעיר'? אז כשפתחתי את עיני, ראיתי את לוק והזדעזעתי.
"תרגישי טוב, שתחזרי לבית ספר," הוא נגע ברכות בפניי וכשראה שאימי איננה בסביבה, הוא אמר בקול נמוך וקשוח "תתכונני לסבל של החיים שלך." עצמתי את עיניי בחוזקה.
אני לא יודעת מה עשיתי לו.
"נולדת." פתחתי את עיני והבטתי בו בבלבול, כיווצתי את גבותיו בזמן שהוא צחק, ״אמרת את זה בקול." הוא אמר את זה באגביות בזמן שבחן אותי במבטו.
הוא נשען קדימה, הוא בא ללחוש לי משהו, כנראה חשב על זה ואז אמר "ודרך אגב, מאוד מתאים לך פיג'מה קצרה." הוא קרץ ואז קם והלך.
כן איך בדיוק? בזה שאני נראית כמו זומבי מהלך?
בלעתי את רוקי, עצמתי את עיניי מקווה לפתוח אותם ולגלות שהכל היה חלום, סיוט או איך שלא תקראו לזה.
אבל כשפתחתי אותם גיליתי שלא, זה היה אמיתי, ועוד כמה אמיתי.
דבר אחד לא הבנתי,
קודם כל לבשתי פיגמה ארוכה ולא קצרה, אז זה היה די מוזר, כי התכסיתי בשמיכה אז לא היה אפשרי לראות משהו, אולי חשב שהיא קצרה בגלל שהשרוולים בחולצה, קצרים.
כך או כך אני לעולם לא אדע.
אחר כך חשבתי, איך לוק יודע איפה אני גרה?
ואז תשובה צצה לי בזמן שהשאלה צפה לי במחשבות.
קאלום.
הוא בטח עשה לו משהו אני הייתי חייבת להתקשר אליו כדי לבדוק מה קורה.
אבל בדיוק כשבאתי לקחת את הפלאפון מהשידה, מישהו שם את ידו על ידי.
קצת נבהלתי אבל נרגעתי במהרה כשקאל התגלה אליי, אבל עם חבורות על הפרצוף ועל הגוף.
"אוי קאל, מה הוא עשה לך?" שאלתי בדאגה, קאל נאנח והתיישב לצידי במיטה, "הוא הרביץ לי ניקול." הוא היה רציני, ועצוב. נורא עצוב.
ואני?
אני כעסתי על הבן אדם שנקרא לוק המינגס.
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
