בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 60

"ניקול?" הזזתי את ראשי ימינה ושמאלה, עד שפתחתי את עיניי בבהלה.

"את בסדר?" אבא שאל בדאגה.

"קאלום." לחשתי בקול שקט.

"מה?" אמא שאלה, "קאלום." הלחישה הוגברה. "מה את אומרת?" אבא לא הבין, "קאלום." דיברתי בקול רגיל.

הדלת הייתה פתוחה, וארבעת בנים היו שם.

"ניקול, מה את אומרת?" דילן שאל ברוגע.
"קאלום!" צרחתי וקמתי לישיבה.

קאלום נכנס לחדר, הדמעות כבר בעיניי, "קאלום..." לחשתי שוב, בזמן שהוא התקרב אליי, כדי לחבק אותי.

והבחור הגבוה, עמד מחוץ לדלת, דמעות בפניו, שני החברים שלו, לקחו אותו מכאן.

-

"הייתהה לי תמונה בראש של היום הראשון שהגעתי לבית הספר, זה היה מדהים, אבל אני לא זוכרת עוד."

"אני זוכר את זה, היית אבודה, זה היה מצחיק, ואז הסברתי לך על לוק ועל החבורה שלו." קאלום התחיל לצחוק.

"לוק?"

"את עדיין לא זוכרת את הבחור הגבוה, הבלונדיני בעל העיניים הכחולות?" הנדתי את ראשי לשלילה, וקאלום פלט אנחה.

"זה עוד יחזור אלייך, אני מאמין בזה, את מאמינה בזה?"

"אני מאמינה בזה." ואז אמרתי כעבור רגע, "עכשיו, הפיה הכחולה קאלום תואיל בטוב ליבה לעשות לי טובה?" קאלום הסתכל עליי מרוגז "חשבתי שסיכמנו שלא מדברים על זה!!" צחקתי "אתה הסכמת עם עצמך, אני רק הנהנתי."

"שמח שאת צוחקת בלנסון."

"שמחה שאתה שמח הוד, עכשיו תביא לי כוס שוקו מהקפיטריה בבקשה."

"אוקיי היפהפייה הנרדמת." החמצתי פנים וכשבאתי להגיד משהו, הוא כבר הלך.

זה היה נחמד להיזכר פתאום בקאלום.
להיזכר בחבר הכי טוב שלי, שלמען האמת הוא הומו והחבר שלו הוא מייקל קליפורד ו-

שחור בעיניים.

עשירי באוקטובר 2014

"אוקיי, אז זה חדר מדעים והכל אבל תקשיבי ניקול, יש חמישה חוקים שאת חייבת לדעת ולזכור אותם, והחוק הראשון הוא-" קטעתי אותו, "לא לדבר עם זרים." הפנים שלו הביעו כעס ובלבול באותו הזמן.

"לא, כאילו כן, אבל תקשיבי לי ואל תקטעי אותי. בבקשה." הוא התחנן, "אוקיי." אמרתי בזמן שהלכנו לשבת על הדשא.

"חמשת החוקים הולכים ככה:
חוק ראשון: אף פעם אל תראו שאתם מפחדים.
חוק שני: תנסו להיראות בלתי נראים.
חוק שלישי: תתחברו עם מי שמתאים לכם.
חוק רביעי: אל תתערבו.
חוק חמישי: תתרחקו מלוק המינגס ומהחבורה שלו." הוא אמר ברצינות.

"מי זה בכלל לוק המינגס?" שאלתי מבולבלת, "תקשיבי את ילדה חדשה, זה מה שאומרים לכל הילדים החדשים, אפילו זה כתוב על דף בכיתה של המחוננים, שלוק מרבה לצחוק עליהם, זה כאילו סכסוך ביניהם כבר איזה שש שנים טובות." הסתכלתי עליו בבהלה "הוא חתיכת חרא אז.".
"בזה את צודקת." הוא הסכים איתי בלחש.

ואני תהיתי, מה לוק עשה לקאלום שהוא נהיה בגללו כל כך שקט עכשיו..

-

"ניקול!" קמתי לקולו של קאלום, "אני הולך להביא לך שוקו לחמש דקות ואת נרדמת?" הוא הלך לכיווני, הביא לי את השוקו והתיישב לידי.

"סליחה."

"סולח מותק." הרמתי גבה, "אז במה נזכרת הפעם?" הוא שאל כשהתחלתי ללגום מהשוקו וכמעט נחנקתי.

"איך ידעת?"
"הייתה לי הרגשה. אז במה?"

נאנחתי, החזקתי את הכוס שוקו בין ידי והסתכלתי על קאלום.

"בחמשת החוקים." וקאלום שרק בתבוסה.

"כאן הכל התחיל." הוא אמר והסתכל עליי, "לוק הוא חלק מהצלקות שלך." המשיך ואני הנהנתי.

הצלקות שיש לי ברגל, נראו לי חשודות במהלך היום.
והכל בגלל בן אדם אחד.
ושמו...
לוק המינגס.