״איך זה קרה?״ אני שואלת את מיה, לאחר שהתיישבתי לידה, צ'ארלי הלכה לעוד לקוחות אבל חיבקה אותי קצרות.
״זה התחיל עם אמא שלי, היא ניצחה את מחלת הסרטן בגיל תשע עשרה, כעבור שנה אני נולדתי, וכעבור שלוש שנים אח שלי- ג'קסון נולד ואחריו עוד שני אחים תאומים- בן ובת, אלי ומייק שנולדו אחרי ארבעה שנים.
אח שלי, ג'קסון, גילו אצלו סרטן וכמה ימים אחרי גיל עשר שלו, הוא נפטר, הסרטן ניצח, היינו שבורים.
אמא שלי הייתה במשבר רציני, היא גם חיבקה אותי כל הזמן, ואז כעבור ארבעה שנים התאומים נולדו, כלומר, שנה שעברה, ג'קסון לא הספיק להכיר אותם.
ואצלי, לפני חצי שנה גילו סרטן, עכשיו אמא שלי שבורה, היא בדקה אם לתאומים גם יש ואמרו שלא, אצלי הסרטן בא מאוחר, וניקול... אני לא רוצה למות.״
הבטתי בנערה שיושבת כאן מולי, לא מאמינה שלזה הייתה צריכה להתכונן, שלזה אח של מיה, ג'קסון התכוון.
אני יודעת שגם לוסי רצתה להגיד לי משהו, לא ברור מה, אבל גם ייכלתי לראות שאסרו עליה להגיד את זה, אז כנראה זה משהו עצוב שיקרה בעתיד.
״אל לא תמותי מיה. את נעשה חזקה.״ אמרתי וחיבקתי אותה שוב, דמעות חדשות יורדות במורד לחיי, לא יכולה לחשוב על זה, עוצמת עיניים לכמה שניות ואז פותחת אותם שוב והוזה עוד פעם את לוסי, אבל הפעם ג'קסון לצידה.
ג'קסון חייך במין חיוך עצוב, הוא החזיק את ידה של לוסי.
״את יודעת? אני חושבת שאחיך נמצא במקום ממש טוב, שם למעלה.״ התרחקתי ממנה והסתכלתי עליה, מוחאת דמעות, ומחייכת.
״אז אל תדאגי מיה, אני בטוחה שהוא שומר עלייך, הוא בטח מיני מלאך שומר כי הוא כל כך קטן ודומה לך.״ אמרתי בלי לחשוב, ומיה התרחקה קצת והסתכלה עליי מוזר.
״איך את יודעת את זה ניקול? את חווית מוות קליני? עלית למעלה?״ היא הייתה קצת מפוחדת.
״כן מיה, משהו כזה.״ חייכתי, חיבקתי אותה שוב, והפעם קמתי כשחיוך הופיע בפנים שלה, אחר כך הלכתי לצ'ארלי וחיבקתי אותה שוב.
ואז ייצאתי החוצה, כדי לחזור הבייתה.
אני הבנתי מה המשימה שלי כאן בעולם הזה.
המשימה שלי היא; לשמח אנשים, שיהיו חייכנים, ושאף פעם לא יהיו בובות על חוטים של אנשים אחרים חוץ מאלוהים.
אני אדאג לזה שהם יהיו שמחים, ולא בובות על חוטים כמו שאני הייתי בובה על חוט.
זאת המשימה שלי, ואני אקיים אותה עד יום מותי.
רק חבל שאני לא יודעת מהו יום מותי.
ההליכה חזרה הבייתה הייתה שקטה, הפלאפון שלי נמצא ביד ימין, וביד שמאל אין כלום.
אין פאפרצים שם, כלומר צלמים, היום הוא יום שקט.
לפתע הרגשתי שתי ידיים האוחזות בידיים שלי- ימין שמאל.
הסתכלתי על ימין- לוסי.
הסתכלתי על שמאל- ג'קסון.
חייכתי ביני לבין עצמי, וממשיכה ללכת הבייתה, עד שאני מגיעה והם נעלמים.
ללכת לגלידרייה עשה אותי שמחה, אני שמחה שפגשתי את מיה, אני אעשה הכל כדי שהיא תהיה שמחה.
ובזכותה הבנתי את המשימה שלי בעולם הזה.
BẠN ĐANG ĐỌC
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
