תיק תק תיק תק תיק תק, השעון לא הפסיק להשמיע צלילים ואז להראות שהשעה שמונה בערב.
שכבתי על המיטה שלי, הראש שלי טמון בתוך הכרית.
הלב שלי נפגע, אי אפשר לסלוח ללוק עכשיו.
אני צריכה זמן עד שהוא יתרפא.
הוא חייב להתרפא.
אני...
אני מחבבת את לוק.
לא רגע.
לא מחבבת ולא אוהבת.
אני מאוהבת בלוק.
אבל זה לא משנה עכשיו, זה לא משנה את איך שהוא פגע בי.
הייתי כבר אחרי מקלחת, עם פיג'מה, וכבר אכלתי.
מרוב לחץ לא יכלתי להירדם.
חשבתי על הרבה דברים.
מה אם אני אפשל מחר?
הלוואי שאני אצליח.
ובלי לשים לב, נכנסתי לשנה עמוקה נטולת חלומות.
-
"היא לא קמה." שמעתי קול במעומעם, "אוקיי תתרחקי." קול אחר אמר, ובשנייה הבאה פתחתי את העיניים שלי, כולי מים.
הסתכלתי על אלה עם הדלי ועל קלואי וליז מאחוריה.
"בוקר טוב ישנונית." אלה אמרה, "בוקר טוב." חייכתי, קמתי ואז התקרבתי אליה, היא לא כל כך הבינה עד שחיבקתי אותה, ואז היא נתנה צרחה.
"סליחה סליחה אבל את לא התעוררת." היא אמרה בהתנצלות, שחררתי אותה "אני הולכת להתקלח." הודעתי להן והלכתי.
הורדתי את בגדיי ונכנסתי למקלחת, אחרי שסיימתי צחצחתי שיניים וחזרתי לחדר שמגבת עוטפת את גופי.
"טוב אני צריכה להתלבש תצאו." הן גלגלו עיניים וירדו ללמטה, סגרתי את הדלת והתחלתי להתלבש.
לבשתי קודם את הבגדים התחתונים, ואז מכנס ג'ינס כהה ארוך, חולצה אדומה חלקה, ונעלי וואנס אפורות.
סירקתי את השיער שלי ועשיתי צמה לצד.
במהרה שמתי איילנר ואודם ורוד חלש- בכל זאת בית ספר.
הסתכלתי על השעה וראיתי שכולה שבע וחצי.
הבנות האלה עוד יכולות להרוג אותי.
יירדתי ללמטה בזמן שהן דיברו עם אמא שלי.
"בוקר טוב מתוקה, אני יוצאת עכשיו." היא חייכה, "בוקר טוב, ביי אמא." והיא ייצאה.
הכנתי לי שוקו חם, כי אני עדיין במקום כלשהו צעירה לנצח.
סתם צוחקת אני אוהבת לשתות שוקו חם בבקרים של החורף.
התיק שלי היה למטה, מעליו היה את המעיל שבתוכו היה פרווה (לא של חיות!) נעימה שנותנת לך להתחמם.
שמתי את המעיל ואז לקחתי את התיק, הסתכלתי על הבנות, הפלאפון והמפתחות היו ביד אחת, כאשר הכוס שוקו (לא מזכוכית) הייתה ביד השנייה.
קלואי עזרה לי לנעול את הבית, אחר כך היא הביאה לי בחזרה את המפתחות ועלינו לרכב של אלה.
נזהרתי לא לשפוך את השוקו על הכיסאות שלה.
מתי שסיימתי לשתות כבר הגענו לבית ספר.
כל אחת התפצלה לשיעור שלה, אני זרקתי את הכוס לפח, הולכת ישירות לכיתת המדעים.
בדרך קלטתי את לוק עם אשטון, מייקל וקאלום.
הוא חלק מהם עכשיו אני מניחה.
לוק באמת נראה עצוב.
כשבאתי להסתכל על משהו אחר, ראיתי שהוא מסתכל עליי, היינו במרחק של חמישה מטר אחד מהשנייה.
הוא ניסה לחייך אבל לא הצליח לו.
אשטון דיבר אל לוק, והוא לא הקשיב לו, רק אחרי שהוא ראה שהוא מסתכל על משהו, הוא עקב אחרי מבטו והסתכל עליי גם.
אחרי זה הוא רץ לכיווני ונתן לי חיבוק שמחץ אותי.
"אשטון. לא. מסוגלת. לנשום."
"סליחה." הוא שיחרר מהחיבוק וחייך אליי.
"אז מה קורה? מתרגשת?"
"כן קצת...ואתם?"
"הו לנו יש הפתעה, את תראי בהמשך הערב." הוא אמר, נישק אותי בלחי וחזר אליהם.
הסתכלתי על לוק פעם אחרונה, הוא כבר דיבר עם קאלום, וזה עשה לי טוב בלב, שהם חזרו לדבר.
הלכתי לכיוון כיתת מדעים, כשנכנסתי, נשמע הצלצול ברחבי בית הספר.
המורה הזקן, המורה אדמס, נכנס לכיתה, כולם כבר היו ואני כבר הייתי מוכנה עם מחברת ועט כדי לרשום את כל הסיכומים שלו.
כי אחרי הכל, הלימודים חשובים לי.
KAMU SEDANG MEMBACA
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fiksi Penggemarניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
