בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 26

יום הולדת 5 לארבעת (וזאיין) הסתומים שלי, אקא וואן דיירקשן.
מזל טוב להם.
תנו לי לבכות בשקט.

-

היום עבר במהירות.
היום הפך ללילה, הלילה הפך ליום.

היום ה22 בפברואר.

לא הולכים היום לבית ספר.

כל קבוצה מתארגנת בבית שלה, ישנה והכל.

המופע מתחיל בשמונה וחצי, עכשיו אחד עשרה בבוקר.

ייצאתי לבחוץ, אמא שלי לקחה יום חופש וכך גם אבא שלי.
אני בת יחידה.
סתם לא, אני צוחקת.

יש לי אח גדול בן 19, הוא טס לניו יורק לאיזה חודש.
הסתכלתי על הבניינים וקלטתי בחור, שיערו חום מורם, והעיניים שלו היו חומות בצבע חלש.
הוא היה עם מזוודות.
הוא קלט אותי וחייך.

"דילן!!" צעקתי ורצתי אליו, הוא תפס אותי בחיבוק אוהב.
"כל כך התגעגעתי אלייך." אמרתי, "גם אני אלייך אחות קטנה." הוא אמר מנשק אותי בראשי ואז שחרר אותי, עזרתי לו עם אחת המזוודות.

"לאן את הולכת?"
"חשבתי לעשות סיבוב."
"עד שאני הגעתי."
"כן."

כעבור דקות הגענו לבית, עזרתי לו להשים את המזוודות בחדר שלו, ישבנו בספה בסלון ואז התחלתי לדבר איתו.

שאלתי אותו איך היה והוא אמר שהיה לו כיף, אבל הוא התגעגע יותר מידי.
ואז התחלתי לספר לו על לוק.

"הוא נשמע בחור נחמד לוק, אם ראית שהוא מצטער והוא אוהב אותך ואת אוהבת- רגע את אוהבת אותו?"
"כן." אמרתי בלי לחשוב והוא חייך.

"היום אחרי המופע, אני רוצה שתלכי אליו. אוקיי?"
"בסדר די."
"יופי ניק." הוא חייך וחיבק אותי חזרה.

"דילן?!" אמא שלי שאלה, כנראה שהיא התעוררה, הוא רץ אליה וחיבק אותה, אחר כך גם אבא שלי ירד וחיבק אותו.

אנחנו שוב משפחה מאוחדת.

-

השעה רבע לעשר.
הקבוצה השמינית סיימה.
עכשיו תורנו.

למרות הכל שמנו חצאיות שחורות קצרות כולנו וחולצה קצרה אבל בצבעים שונים.
ליז- אדום.
קלואי- כחול.
אלה- סגול.
אני- ורוד.
שתי בנות נעלו דוקטור מרטינס שחורות ושתי בנות אחרות נעלו נעלי אולסטאר שחורות.
החלטנו לשיר את מגניבה לקיץ, של דמי לובאטו, מכיוון שארבעתנו אוהבות אותה ואת השיר.

כשסיימנו לשיר, הקהל מחא כפיים, הרגשנו שעשינו טוב.

ואז הקבוצה העשירית והאחרונה להערב עלתה.

ואלה היו, לוק, קאלום, אשטון ומייקל.
הם היו לבושים כאילו הם מנסים להיות פאנק רוק.
תופים ושלוש גיטרות, לוק, מייקל וקאלום בגיטרות, ואשטון בתיפוף.

"היי." לוק החל לומר למיקרופון, "בעקבות המופע ועל זה שהיינו ביחד, חשבנו על זה הרבה.
הקמנו להקה בשם חמש שניות של קיץ.
השיר שאנחנו עומדים לשיר נקרא היא נראית די חתיכה וכן זהו. תהנו."

ואז הם התחילו לשיר.
והם שרו ממש יפה.
כמו מלאכים.

לבסוף כשהם סיימו היה עשר דקות של הפסקה ואז הודיעו על המנצחים.
כמובן הם היו מקום ראשון.
אני והבנות מקום רביעי דווקא די מפתיע, אבל העיקר שנהנינו.

לוק ייצא החוצה ואז הסתכלתי על דילן שאמר לי לצאת אליו בשקט.
הנהנתי וייצאתי אחריו.

כשהוא בא להסתובב הוא קלט אותי מאחוריו.
"היי ניקול." הוא אמר בקול חלש, "רציתי להגיד לך משהו אבל אני יכולה גם להראות לך במעשה." היה לו פרצוף מבולבל.

ואז התקרבתי אליו.
עוד ועוד, עד שלבסוף, כן.
נישקתי את לוק רוברט המינגס.
והוא נישק אותי בחזרה.