ירדנו מהמטוס, אספנו את המזוודות, ולפתע... לפתע ראיתי את דילן, הסתכלתי על הוריי, אבא לקח מידי את המזוודות שלי ואמא נתנה אישור ללכת אליו.
אחרי כל הרע הזה, הגעתי אל הטוב.
אז רצתי אליו, רצתי אל עבר אחי הגדול בחיבוק.
״דילן.״ אמרתי, מתחילה לבכות, דילן השעין את ראשו על שלי, ״למה את בוכה אחות קטנה?״ התרחקתי ממנו, הוא הזכיר לי את לוסי, שעכשיו עומדת על ידו, מחייכת.
״ללוק יש חברה חדשה.״
״כן ראיתי את זה- כמה רשע מצידו, הוא לא רצה להיות איתך?״
ניגבתי את דמעותיי, אולי לשווא כי גל חדש ירד.
הוריי הגיעו אלינו, ״טוב ילדים הגיע הזמן לחזור הבייתה.״ הנהנו שנינו, לקחתי מזוודה אחת שלי, בעוד שדילן הציע לעזור לי באחרת.
ייצאנו משדה התעופה- אל עבר המכונית שלנו שדילן נסע בה, היו מעריצות אבל הייתה שם אבטחה כבדה.
כשנכנסו למכונית, הייתה הרגשה של בית, אבא נהג, אמא ישבה על ידו, אני ודילן מאחורה, המקום האמצעי ריק, המזוודות מאחורה.
אבל הדבר שהכי הציק לי הוא שלוסי עדיין ישבה שם ואז הבנתי את זה.
״כשהייתי מורדמת,״ התחלתי לומר והאווירה הייתה שקטה, הם חיכו שאמשיך, ״לא חלמתי, הגעתי אל מקום מאוד מוזר, מן מקום למעבר של נשמות, ופגשתי שם את לוסי, היא השתנתה, היא אמרה לי להגיד לכם, שהיא מתגעגעת אליכם ומאוד אוהבת אתכם. בבקשה אל תחשבו שאני מוזרה.״ סיימתי את דברי.
״את לא מוזרה יקירה.״ אמא אמרה וחייכה, ״אפשרנו לעצמו לחשוב כך, היית על סף מוות, אולי בגלל זה הגעת לשם וחזרת אלינו. את חזקה ניקול, את נועדת לחיות.״ היא המשיכה, והאווירה שוב נותרה שקטה, אבל שקטה בקטע טוב.
לוסי הנידה בראשה, אני מנחשת שהיא יודעת משהו, אני מנחשת כי עיניה עצובות.
היא לאט לאט נעלמת בעודה אומרת ללא מילים, להתראות.
היא כנראה לא חוזרת.
ברגע שהיא נעלמה הגענו לבית.
הבית שלא ראיתי הרבה זמן.
-
פרק זה נכתב ב28.11.15
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
