"אוח כאב ראש מטומטם" פתחתי את עיני, אני מניחה שאני בבית חולים בגלל הקיר הלבן, אבל לא, רגע, יש שם פוסטרים של להקות רוק כאלה כמו נירוונה ולינקין פארק.
"הו היפהפייה הנרדמת התעוררה" קולו של לוק בקע מצד שמאל שלי, סובבתי בכאב את הראש והתבוננתי בו "ששש תהי רגועה" הוא אמר בקול רך "מקודם, כשהבאתי אותך לבית שלי, היית מחוסרת הכרה, טיפלתי בך טוב, ואז התחלת לדבר על חדי קרן ועננים ורודים וצמר גפן מתוק. מה חלמת בדיוק?" הסמקתי לדברי מה שאמר, אני חלמתי שאני בסוג של גן עדן שיש בו לונה פארק.
כל כך בא לי צמר גפן מתוק עכשיו.
"תודה" לחשתי לו "על הכל, אני פשוט מצטערת אני כל כך הרגשתי עצובה מהפתק ו-"
"אני מצטער, אני אהיה איתך ולא עם האנה. את ילדה מיוחדת פריקית, שווה לשמור עלייך." ובמילים האלה לוק נישק אותי בראש, והלך, מותיר אותי במחשבות עד שנרדמתי שוב.
כשהתעוררתי, לוק ישב על כורסה מרופדת "תהיתי מתי תתעוררי, הנה אולי זה לא האוכל הכי טוב בעולם אבל"
"תודה, אני אוהבת חביתה, תודה לוק" אמרתי לו, והלחיים שלו התחילו טיפה לשנות גון, "בבקשה פריקית" הוא הניח את הצלחת על ידי, וישב ממולי, כנראה מוודא שאני אוכלת, אחר כך אחרי שסיימתי והכל התחלנו לדבר, ואז התגבשה בי מחשבה.
"היי לוק, ההורים שלי יודעים שאני פה?"
"כן, אמרתי להם, הם שמחו למען האמת." חייכתי טיפה, לוק חייך חצי חיוך וככה נשארנו.
מחייכים כל אחד למקום אחר בלי להסתכל בעיניים של האדם האחר.
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
