"היי ניקול." קולו של לוק העיר אותי מהחלום.
"אני לוק." פתחתי את עיני והבטתי בו בבילבול.
"הייתי פעם רע אלייך." וכשהבעתי לא השתנתה הוא המשיך, "את הפכת אותי לטוב עם הזמן." אני ידעתי את זה.
"היינו בני זוג, עד שנפרדת ממני והלכת לסיבוב הופעות." הנהנתי בשקט.
"שעות הביקור מסתיימות בשמונה בערב, אני אהיה כאן לבינתיים עד שקאלום יבוא אלייך, אני לא יודע למה הוא עצבני. ההורים שלך התקשרו אליו היום בבוקר."
באתי להנהן, ואז שעיכלתי את מה שהוא אמר פתחתי את עיניי לרווחה ועצמתי אותם.
חשבתי לכמה שניות, האם הם אמרו לו?
בטח שהם אמרו לו.
בגלל זה הוא עצבני.
"את בסדר?" הוא שאל, פתחתי עיניים והבטתי בו.
"כן לוק," לקחתי אוויר "אני בסדר." הוא הנהן וייצא מהחדר כשקאלום נכנס.
הוא הסתכל עליי, אני הסתכלתי עליו.
"ניקול, אמא שלך אמרה שהרופא שלך אמר שאין לך הרבה סיכויים." הנהנתי, "היא גם אמרה לי להגיד לך שזה הרגע שאת יכולה לגלות רק לאדם אחד איזה משהו, לא כל כך הבנתי." נשמתי עמוק.
קאלום התיישב על כיסא ליד המיטה שלי, והסתכלתי עליו.
"חזרו לי הזיכרונות." לחשתי, "ואין לי הרבה זמן לחיות."
לקאלום התחילו לרדת דמעות.
מאושר ומעצב.
הוא עומד לאבד את החברה הכי טובה שלו.
-
כעבור שעתיים, קאלום הלך, חיוך מרוח על פניו.
הייתי לבד בחדר.
רציתי לצאת ולראות אור שמש.
הסתכלתי... הסתכלתי על היד שלי.
יד שמאל.
היא מלאה בצלקות של חתכים.
אני זוכרת שהייתי מרבה לחתוך.
אני זוכרת.
זה גרם לי להיות עצובה.
הרופא, לא מסכים שאני אלך מהבית חולים.
הוא אומר שכדאי לי להישאר.
שאם יקרה לי משהו, אני כבר אהיה כאן.
ההורים שלי, הסכימו איתו.
אז נשארתי.
אני בקושי יכולה לזוז, ואם אני הולכת לשירותים ולהתקלח, או שאמא עוזרת לי או שאחת מן האחיות כאן.
להיות בבית חולים, זה להיות במקום שאת מרגישה בודדה.
מבחינה רגשית, פיזית ונפשית.
ואני שונאת את זה.
-
מטרה: 64 הצבעות.
46 תגובות.
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
