מזהירה מראש, הפרק מאוד קצר🌸
אני העליתי היום כי שבוע שעבר לא יכלתי, היום אני אולי אכתוב את פרק 86 למחר.
יום טוב לכן!
•••
״את בטוחה שאת בסדר?״ הרופא שאל אותי שוב ושוב במהלך היום את אותה השאלה.
״כן.״ עניתי לו בפעם המי יודע כמה את אותה התשובה.
הרופא נאנח, הוא לא יודע מה יש לי, אף אחד לא.
ההשערה של רופא אחר היא שכאב לי והיה לי קשה לשמוע נובעת מתוך לחץ, אבל מתוך לחץ של מה?
הרופאים הניחו לזה בינתיים, ויצאו כדי לאכול איזה משהו שירענן אותם.
השעה היא שמונה בערב, כמה דקות אחרי יום הביקורים נגמר, זאת אומרת שאני מבלה בבית החולים לחלוטין לבד, בלי אף אחד אחר -חוץ מאחיות ורופאים- רק אני. לבד.
בנסיבות אחרות אם זה היה קורה בבית שלי הייתי שמחה, קופצת על המיטה וממש משתוללת,רואה סרטים וכל דבר אחר שהוא לא מסיבה, למה אני לא כל כך אהבתי מסיבות, זה הרגיש לי יותר מידי מוזר, ולא נוח.
אחת האחיות הגיעה, כמה שעות לפני היא הייתה כאן בזמן שהרופאים היו, מורים לה להזריק לי כל מיני דברים כדי שאני ארגע.
היא שחומת עור, עם עיניים חומות ממש בהירות, השיער שלה, היא שחור מתולתל-גלי אסוף עם גומיה לצמה.
המדים של האחיות היו בצבע ירוק, הצבע קצת מזעזע, במיוחד הנעליים הלבנות.
לאחות הזאת קוראים רייצ'ל, היא זאת שמעכשיו והלאה עוזרת לאחות קייטי איתי.
היא עזרה לי לקום מהמיטה, ולקחה אותי להתקלח, מקלחת של בדיוק עשר דקות.
אחר כך היא עזרה ללבוש שוב את אותם בגדים של בית החולים, עמדה לידי כשצחצחתי שיניים, וסירקה לי את השיער הרטוב מהמים.
היא החזירה אותי לחדר שלי, עזרה לי לשכב במיטה, כיסתה אותי וחייכה.
״לילה טוב ניקול.״ היא אמרה לי בעודה יוצאת מהחדר, ״לילה טוב.״ מלמלתי לעברה כשהעיניים שלי מתחילות להיסגר.
רצתי בשדה פתוח, רגליי יחפות ושמלה לבנה הייתה לבושה על גופי.
היו שם מלאכים הרבה מלאכים.
עצרתי במקום, בדיוק לפני שהייתי נופלת לאגם שצבעו היה ממש כחול.
הבטתי במלאכים בפליאה, הם כל כך יפים.
ראיתי את לוסי, ג'קסון ומיה, עפים להם בשמיים, הלוואי ויכלתי להצטרף אליהם, ובדיוק שחשבתי את זה, הרגליים שלי התנתקו מהם, באתי לצעוק להם- אבל לא ייצא לי קול.
זה היה ממש מאכזב, כמו שבאותו הרגע, עד שהגעתי לגובה מסויים- שהיה ממש גבוה.
התחלתי לצנוח, אף אחד לא עזר לי כשצנחתי, ובעוד כמה שניות אני אפגע בקרקע.
אני-
קמתי מהסיוט בבהלה, זה היה סיוט, לא חלום, כי איך זה יכול להיות חלום, אם בסוף החלום אני צנחתי והיה מסביבי דם?
היה לידי שעון שהראה שהשעה שש בבוקר, הלוואי ויכלתי לחזור לישון, אבל החלום לחלוטין זעזע אותי.
אומרים שלפעמים חלומות מנבאים את העתיד.
אז אם ונגיד זה היה חלום, מה יהיה העתיד שלי?
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
