עברו כמה ימים מהקטע של המסיבה, לוק לא דיבר על זה, או אפילו על מה שקרה.
הבטתי בידיי כשיישבתי בדשא, אני חייבת לפעול.
בזמן האחרון, קאלום התרחק ממני, ואני יודעת שזה בגלל הסיבה שאני עם לוק עכשיו, לא באמת, הוא עדיין רשע אליי.
הברזתי משיעור ספרות, אני מרגישה לא טוב, אני לא יודעת מה יש לי היום, ומה שבטוח אני לא צריכה לקבל מחזור.
קמתי מהדשא, ולקחתי את התיק, והתחלתי ללכת לכיוון הלוקר שלי, כשלפתע שמעתי קול מאחוריי "ניקול?" הסתובבתי וראיתי את לוק, עיניי הביעו פחד אימה, והוא כנראה קלט את זה וצחק, השתתקתי במקומי כשהוא בזה התקרב אליי.
הוא ליטף את הלחי שלי ועבר לצוואר שלי, רעדתי מעצם המחשבה שהוא נוגע בי.
אני לא אהבתי את זה.
הוא צחק שוב, הצחוק שלו כל כך מעצבן שבא לי להעיף לו כאפה, ולזרוק עליו שולחן לפרצוף.
"נתראה פריקית." הוא אמר והלך לכיתה, או שזה לא היה לכיתה כיוון שהוא פנה, למקום אחר.
לא רציתי לחטט יותר מידי, שמתי דברים לא חשובים בלוקר, הלכתי לכיוון השער וייצאתי משטח בית
הספר.
התחלתי ללכת, כשראיתי מישהו מתנודד.
מישהו מתנודד? שיכור? כן, שיכור.
אבל באמצע היום? כיווצתי את עיני, וניסיתי שלא ליצור קשר עין.
אבל הוא כנראה חשב אחרת, ותפס בידי בחוזקה.
ניסיתי לצרוח והוא בזאת לא נתן לי.
ואז הוא משך אותי לסמטה חשוכה.
ניסיתי לצעוק, אבל לא הצלחתי.
"תשתקי כלבה." הוא התחיל להוריד את בגדיי במהירות, ניסיתי לצרוח והוא לא נתן, ייבבתי והוא לא נתן, ואז קפאתי.
הוא התחיל להוריד את בגדיו, ונכנס בתוכי "את עוד סתם זונה שבאה לי בטוב עכשיו, זה ממש טוב שאת ככה משותקת." כשסיים את מעשיו הוא הלך, והותיר אותי בוכה בפינה.
התלבשתי במהירות כשראיתי שהלך ורצתי במהירות לבית, בדרך שמתי לב לבגדיי שהיו קצת קרועים.
למזלי, אף אחד לא היה בבית, ובמהירות החלפתי בגדים, ואז כן, נזכרתי שהוא כן דיבר, ואני הייתי פשוט משותקת.
אלוהים מה עשיתי שזה מגיע לי?
האם אני עושה משהו לא בסדר?
התכוונתי לתוך כדור ודמעות מתחילות לזרום במורד לחיי עד שנרדמתי.
"ניקול, יש פה מישהו שרוצה לראות אותך הוא אמר ששמו לוק." קמתי בבהלה והסתכלתי על אימי שחייכה אליי וכבר הדליקה את האור, בחוץ היה חושך, וראיתי שהשעה שמונה בערב.
"אוקיי." לחשתי, היא הנהנה, ייצאה מהחדר וכעבור שנייה לוק נכנס, סוגר מאחוריו את הדלת.
"איפה היית?"
"בבית."
"את משקרת." הוא התקדם אליי, "מתי שראיתי אותך, היית ליד הלוקר ואז נעלמת, התקשרתי ולא ענית לי."
הסתכלתי בפלאפון שלי ובאמת ראיתי שהוא התקשר אליי, "הייתי בדרך הביתה." הקול שלי גמגם, "מה קרה ניקול? מפחדת?" הוא צחק קצת.
"יש לי טראומה."
"טראומה ממה?"
"לוק." אמרתי, לא מאמינה שאני הולכת להגיד את זה לבן אדם שהכי שנוא עליי, "מה?" הוא שאל, מתיישב לידי, ומסתכל לי בעיניים.
"אנסו אותי." אמרתי בלחש, דמעה זולגת, ועוד אחת ועוד אחת.
"אני מצטער." הוא אמר, ואז חיבק אותי.
לוק המינגס פאקינג חיבק אותי.
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
