בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 48

פרק 48 בפתח וכולן במתח ;)

נשארו עוד שתי פרקים מוכנים, והם יעלו שבוע הבא מכיוון שאני צריכה לכתוב עוד, ולא כתבתי...

אז תהנו מהפרק. ❤️

-Bar-

-

קאלום חיבק אותי בחזרה, הראש שלי היה מונח על כתפו, חיוך מודבק על פניי.
"בלונדי אני מתגעגע לשיער החום שלך." הוא אמר, אני מרגישה את אחת מידיו נוגעת בשיער שלי.

"היי קאלום, אתה יותר ממוזמן להיכנס ביחד עם אחותי לחדר, לפני שאחת המעריצות שמטיילות כאן תקלוט אותך." דילן אמר וקאלום מיהר להיכנס איתי לחדר כשאני עדיין עליו, עד שלבסוף קפצתי ממנו.

"התגעגעתי אלייך, דיברנו רק בסמסים, לא ראיתי אותך שנה! מה קורה?" אמרתי לבסוף, "כן... הלהקה התפתחה- את בטח עוקבת אחריי ליאנה שמספרת לך על עלילות אשטון עם וואן דיירקשן, מייקל צובע את השיער כל פעם מחדש, לוק לא אותו הדבר אני בסדר ו-" קטעתי אותו "מה זאת אומרת לא אותו הדבר?" קאלום נאנח ומסתכל ישירות אליי.

"הוא מתגעגע, הוא הרחיק כל מי שמנסה להתקרב אליו שזה לא אנחנו.
ואז זה עבר לו, היה חודש סטוציונר עד שההנהלה שלנו כעסה עליו, יש לו פירסינג בשפה, הוא לא אותו אחד, אבל הוא נראה ממש מאושר כאילו הוא עבר תקופה רעה בחיים שלו. לא שאת היית התקופה הרעה, היית תקופה טובה, אבל הוא מנסה לשכוח אותך, וכל פעם שהוא מנסה, יש קליפים שלכן בטלוויזיה וזה גורם לו לצעוק."

"אני לא ידעתי."

"ברור שלא ידעת, הוא מאשים את עצמו שנתן לך ללכת, הוא לא אותו אחד." הוא נאנח שוב, מתיישב על הספה.

יש לנו יום חופשי היום.

"מה אמרת על וואן דיירקשן?" ברברה לפתע שואלת, "אה הם נמצאים איתנו וכל זה אחרי שעזבת החתימו אותנו על חוזה, היינו המופע חימום שלהם, ככה צמחנו. את אוהבת אותם ברברה?" הוא הפנה את השאלה האחרונה אליה והעיניים שלה הוארו, "כן מאוד! הארי הוא הפייבוריט שלי הוא כל כך חתיך." דילן הלך מאחוריה וחיבק אותה "יותר ממני?" היא הסתובבה אליו "לא יותר ממך! אתה הכי חתיך." היא נישקה אותו והסתובבה בחזרה אלינו.

קאלום צחק "אוקיי תתארגני אני לוקח אותך לארוחת בוקר." הסתכלתי עליו בחיוך מטומטם ואמרתי בקול סתמי כמו של מישהי שלא יודעת שהיא מדברת עם בחור הומו וגם מצמוץ עיניים "כמו דייט?" קאלום זרק עליי כרית בתגובה.

נכנסתי לחדר המקלחת, החלפתי את הבגדים לחצאית שחורה וחולצה קצרה צהובה, שמתי נעלי אצבע, צחצחתי שיניים ועשיתי קוקו מרושל.

שטפתי פנים, הוצאתי את האיפור, שמתי מסקרה ושפתון נגד סדקים.

ייצאתי מהחדר לקחתי את הבושם שלי, השפרצתי כמה פעמים, ווידאתי שלקחתי את הפלאפון שלי, חבילה של כסף, וייצאתי מהחדר, שלובת ידיים עם קאלום בדרך לארוחת בוקר.

•••

"מה תרצו להזמין?" הגיעה מלצרית בבית הקפה שקאלום לקח אותי אליו.

קאלום הסתכל עליי, אני הסתכלתי עליו ואז על המלצרית ושוב עליו עד שקראתי בקול "פנקייקים!" קאלום צחק, המלצרית הוציאה גיחוך קטן "ושוקו אם אפשר." אמרתי מנסה להיות מנומסת.

קאלום שם את ידיו על השולחן ואמר "אותו הדבר. גם שוקו." ולאחר שהמלצרית הלכה הוא הוסיף "היום נהיה צעירים, דרך אגב הזמנתי מישהו, זה לא לוק אז תירגעי, זה אשטון, אני אמרתי שאני הולך לארוחת בוקר עם חברה ואני רוצה לראות כמה זמן לוקח לו לזהות אותך." הנהנתי ובדיוק אשטון נכנס.

הוא זיהה את קאלום, הוזיז אותו טיפה והתיישב ממולי, מביט בי מסוקרן.

"היי! חברה שלך יפה, אם לא הייתה לי חברה הייתי מתחיל איתה." הוא אמר בהינף דעת, "אני פה." שיניתי את קולי לקול ציפציף, וראיתי איך קאלום מנסה להחניק צחוק.

"וואו הקול שלך ממש ציפציף, ידעת את זה?" הוא המשיך ואני גילגלתי עיניים "וואו גילית לי את אמריקה." הבטתי בפלאפון שלי לשנייה ואז החזרתי את מבטי אל אשטון, שעדיין לא זיהה אותי.

"הדרומית נכון?" הוא חייך ואני התחלתי לצחוק, כשהפסקתי לצחוק הוא הסתכל עליי במבט חודר וקאלום הסתכל עליו ואז עליי.

"הצחוק שלך מוכר ולא תואם את הקול שלך, אז כנראה זה לא הקול שלך. תדברי איתי בקול שלך."

"אוקיי." אמרתי בקול היחידי שלי.

אשטון סקר אותי עד שלבסוף פקח את עיניו בבהלה.

"ניקול."