היה לנו שיעור דרמה.
לוק יושב לידי, אבל היום לא...
כנראה שהאנה יודעת שאני לא באמת חברה שלו או משהו כשלוק התיישב לידה, והיא העבירה את היד שלה על הרגליים עד לזין שלו, גורמת לו להיות קשוח ולהסתיר את זה.
לא שזה עובד כל כך, כי רואים את זה.
זה ענקי.
בכל מקרה הסבתי את פניי מהמראות הקשים מחכה שהמורה תתחיל את השיעור.
הדקות עברו, והמורה מרצה, ואני איבדתי את הריכוז שפתק עף לידי.
פתחתי אותו וגיליתי כתב מסולסל;
החבר שלך איתי, אבל הוא לא חבר שלך נכון?
אחרי הכל מי ירצה להיות חבר של מישהי כמוך?
שמנה וחסרת חיים, אף אחד לא אוהב אותך באמת חמודה, את רק כלי משחק.
מלא בשנאה כלפייך, שלך, או לא שלך בכל מקרה,
האנה ;)
קימטתי את הפתק, הדמעות ריצדו בעיני, בשקט הכנסתי את הדברים לתיק, קמתי באיטיות מהכיסא והולכת לכיוון הדלת שבדרך זרקתי את הפתק לפח, כשיצאתי מהכיתה שמעתי את המורה קוראת את שמי, אבל זה היה מאוחר מידי מכדי להסתובב, כי אני כבר הלכתי והדמעות זלגו על לחיי.
אף פעם לא הייתי ילדה שהיו מתייחסים אליה מגעיל, הייתי חברותית עם כולם וחייכנית, וזה מה שהוביל אותי להיות ממוצעת בבית ספר הקודם שלי, ככה שכולם אהבו אותי בסופו של דבר.
ייצאתי מהשער, השומר בא לשאול מה קרה, אבל שתק.
כאילו שבאמת אכפת לו.
הפעם הלכתי מדרך מוארת שיש בה מלא אנשים כדי להגיע הביתה.
כשהגעתי הביתה, שוב הייתי לבד.
הייתי בחדר שלי, וחשבתי, מה יקרה אם אני יעשה את זה?
ולאחר מחשבות ארוכות עשיתי את זה, והרגשתי אשמה.
הרגשתי אשמה על כך שחתכתי.
הרגשתי אשמה על עצמי.
הרגשתי מטומטמת.
התקפלתי ליד החלון הגדול, שיש בו מין ספה כזאתי, ישבתי שם, הראש מכונס בין רגליי, התחלתי לבכות.
החיים שלי אף פעם לא היו כאלה.
מה עשיתי לא בסדר?
זריקת אבן נשמעה על החלון.
הסתכלתי מטה, וראיתי את לוק.
למה הוא בא לכאן? כדי להציק לי שוב?
כדי להיות פיצול אישיות לידי? כל כך נמאס לי מזה!
אבל בכל זאת ירדתי ללמטה ופתחתי לו את הדלת.
הוא נכנס, עולה לחדר שלי, ואני עולה אחריו אחרי שסגרתי את הדלת.
הוא עמד והסתכל עליי כשנכנסתי לחדר, "אני כל כך מצטער ניקול, ראיתי מה שהיא עשתה לך ו-" הוא נעצר, מסתכל עליי בכיווץ עיניים, אני לא מבינה למה הוא זז, למה הוא נראה פעמיים? למה הכל מסתובב?
ואז הוא נתן צרחה כלומר צעקה של החיים שלו, או שלי בכל מקרה כי נהרסו לי האוזניים.
"ניקול מה לעזאזל עשית לידיים שלך ולמה את מלאה בדם?!"
"זה לא מחזור." צעדתי בצעדים כושלים לכיוון המיטה.
"ניקול את לא בסדר! מה עשית?!" הוא צעק שוב, "אני בסדר." מלמלתי, לפני שהחשכה הכתה בי וכל עולמי חשך.
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
