בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 68

״אז ג'קסון...״ התחלתי לומר, אך הוא קטע אותי.

״אני לא אומר לך, את תגלי שתחזרי לאוסטרליה.״

״אז זה אומר שאני לא אמות?״ הוא חשב לרגע ואז הנהן.

״אוקיי אני מרגישה קצת מקופחת, ג'קסון מה רצית?״ לוסי אמרה לפתע, וצחקתי מעצם העובדה שהיא אמרה מקופחת.

״אה כן, אמנדה ביקשה שתכיני את אחותך לעוד כמה זמן כי בעולם המציאותי, אנחנו נמצאים ביום האחר שנקרא מחר, ואם היא לא תתעורר בזמן הקרוב,יכריזו שהיא במצב קומה או משהו אז תהיו ביחד ועד שאני או אמנדה נבוא, תדעי שהיא תצטרך ללכת. אוקיי לוסי?״

״אוקיי.״ היא נאנחה בעצב.

ואז ג'קסון הלך.

״אנחנו לא נתראה יותר אף פעם?״ שאלתי, נאנחתי גם אני בעצב.

״לא אחות גדולה, אני יודעת כמה דברים שקשורים למשפחה שלנו- אני חייבת להודות- ויש משהו גדול בקשר לדילן וחברה שלו ברברה, ההורים יהיו בסדר, אבל בקשר לעתיד שלך, אף אחד לא יודע, כששאלתי אמרו שהעתיד שלך שחור כמו המוות, אולי בגלל כל מה שקרה לך זה שיבש להם, אבל הם מנסים הכל כדי לראות את העתיד שלך.״ היא אמרה לפתע, ״רגע שחור כמו המוות?״ הבטתי בה בקצת פחד.

״מכל המגילה דווקא על זה נתפסת? כן זה ביטוי כזה.״

״סליחה.״ אמרתי והתחלתי לצחוק.

הפסקתי כששעון עצר הופיע מעל הראש שלי ואז מישהי בסביבות גיל הארבעים הופיעה.

״היי לוסי, ג'קסון היה צריך ללכת לילד בן שנתיים שלא הפסיק לבכות והוא הכי התחבר לג'קסון, אז אני באתי.״ היא אמרה בקול רשמי.

״ילד בן שנתיים?״ לוסי שאלה.

״כן, היה לו איזה משהו, אני חושבת שאחת מהריאות שלו לא עבדה או ששתיהן ובית החולים בסיאטל לא הצליח לרפא אותו.״

״אה, מסכן קטן.״ לוסי מלמלה בשקט.

״כן. את בוודאי ניקול בלנסון, אחותה של לוסי בלנסון.״ היא אמרה והנהנתי באיטיות.

היה לה שיער גלי אדמוני ועיניים אפורות, מבנה גוף דקיק, ושמלה לבנה, כמעט כמו לכל בת כאן, אבל שונה.

היא הייתה שונה.

״בסדר אני רואה שאת לא מבינה, אני אמנדה, אני אחראית על הנשמות שעולות ויורדות מפה, ובאופן כזה כרגע אני באתי להודיע ללוסי שבעוד עשר דקות, את חוזרת לעולם האמיתי, השעון שמעליך יראה את הדקות שנשארו לך עם לוסי, יום טוב.״ ובזה היא הלכה.

לוסי הסתכלה עליי במבט עצוב ואמרה, ״עד שיש לי הזדמנות להיות איתך, את הולכת. אחות גדולה אני כל כך אוהבת אותך, בבקשה אל תשכחי אותי, אף פעם. הזמן כאן זז טיפה מהר ואנחנו לא מרגישות את זה, יש לנו כרגע חמש דקות, אני תמיד אהיה איתך, בכל מקום בכל זמן, בכל אירוע שמח שיהיה לך אני אהיה איתך, ואם תזכרי ויאמינו לך, תגידי למשפחה שאני מתגעגעת אליהם ואוהבת אותם כל כך.״

חיבקתי את לוסי, בחיבוק מוחץ שהיא חיבקה אותי בחזרה, ״אני אזכור, אני אוהבת אותך אחות קטנה.״ התנתקתי מהחיבוק איתה, דמעות מציפות את עיני, ואני מוחקת אותם כל שניה עד שהן כבר לא יוצאות.

לוסי קמה, וכך גם אני.

לוסי מתרחקת, ואני רואה את כנפי המלאך שלה, והדרך שבה היא הולכת והראייה שלי הופכת למטושטשת מרגע לרגע, עד שהשחור מופיע כנגד עיני.

ואז אני פותחת את עיני שוב.

עיני רטובות מדמעות.
עיני מביטות על תקרה לבנה.

ועיני מבינות, שאני בחדר בית חולים.
והראש מבין, שחזרתי.
שהנשמה שלי חזרה לעולם האמיתי.

-

מטרות: 72 הצבעות
38 תגובות

יש לי טיול שנתי בשלישי, רביעי, חמישי.
17.11-19.11

לא ידוע מתי פרק הבא יעלה ובגלל זה העליתי את מספר ההצבעות.

אוהבת את כולכן, שמחה שחיכיתן בסבלנות לפרק 68 המיוחל הזה.

יש לנו עוד 58 פרקים לסיום!

איך הזמן טס.

ערב טוב. ❤️