אם הייתי יכול הייתי נוגע בנקודת האושר שלי, ברגע שאמרו, שהיא התעוררה אחרי תקופה של שבוע, אבל לא הייתי רוצה לגעת בנקודת העצבות שלי ברגע ששמעתי שהיא התעוררה עם שיכחה מי היא.
"מי אתה?" היא שאלה מבולבלת.
ובאותו הרגע התרסקתי.
הרופא אמר, שזאת תוצאה של התאונה, כי היא נפלה קודם על הראש, וזאת פגיעה מוחית קשה.
הוא גם אמר שהסיכויים הם אחד מתוך מאה שהיא תזכור, ואני רק מקווה שהיא האחד הזה, כמו שהיא האחת שלי.
ייצאתי מהחדר, מובס.
מסתובב פעם אחרונה לפנים של ניקול והשיער הבלונדיני, נאנח ויוצא ברשמיות מהדלת.
אשטון בא וחיבק אותי וכך גם מייקל וקאלום.
ואז הבזיק בי משהו.
"קאלום, בוא נראה אם היא זוכרת אותך." ניסיתי לחייך, "אוקיי..." הוא בא אחריי, נכנסו לחדר בזמן שהרופא בדק אותה, וההורים שלה ודילן היו לידה.
הם טסו במיוחד אליה, ברגע ששמעו על התאונה, הם עזבו את כל המוכר להם, בשביל הבת שלהם הקטנה, בשביל ניקול.
העיניים שלה התרחבו כאשר ראתה את קאלום.
"אמא... הוא יפני?" ואני ניסיתי להחניק צחוק.
אמא שלה הנידה בראשה, והסתכלה לעברנו.
"בנים, אולי תלכו למלון לישון?" היא הסתכלה עלינו בדאגה ואז הרופא המשיך אותה.
"לראות פרצופים חדשים ברגע של התעוררות יכולים להיות קשים כרגע, תחזרו מחר ובעוד יומיים."
ושלפני ייצאנו שמענו אותה אומרת "להתראות יפני, וילד צ'יפס..." ולא הפסקנו לצחוק עד הרגע שייצאנו עם אשטון ומייקל לעבר המלון.
נקודת המבט של ניקול.
הנער הגבוה, שהזכיר לי טיפה צ'יפס עם השיער שלו, וגרם לי להיות רעבה, ייצא עם חבר שלו היפני.
למרות שאמא הסבירה לי שהוא לא יפני, לא הבנתי אותה.
הוא נראה כזה.
וגם אסייאתי, אבל היא אמרה שהוא לא.
הרופא בדק אותי, הוא אמר שיש לי שכחה רגעית ושיש סיכוי קטן שהזיכרון יחזור אליי, אבל זה לא בטוח, הוא לא רוצה שיהיו בי תקוות שווא.
מסתבר שאני בלהקה, והחתיך הגבוה היה החבר שלי, ואולי אנחנו בתהליך חזרה, אני לא כל כך יודעת... והבחור הלא יפני, הקיווי מסתבר, הוא החבר הכי טוב שלי, שאני לא זוכרת גם.
חוץ מהשנה וחצי שאני לא זוכרת, את כל השאר אני כן זוכרת, אז זה לא נורא כל כך.
בהתחשב בעובדה שהיה לי חבר כל כך חתיך.
אני מרגישה מאוד מטומטמת כרגע.
הייתי רוצה להיזכר.
הייתי-
"ניקול?" השאלה היחידה ששמעתי, ואז שחור בעיניים.
עשירי באוקטובר 2014.
"הבית ספר פה על רמה מהבית ספר הקודם, אבל עדיין..." מלמלתי לעצמי, מביטה בפחד על המבנה הגדול ממול.
מפת בית הספר בידי, ואני מביטה על התלמידים העוברים ושבים.
"היי." נער שחום אמר לצידי, ונבהלתי.
הסתכלתי עליו, בעיניים מצומצמות.
"קודם כל, אני לא יפני או אסייאתי. אני קיווי. כן יש דבר כזה, ושנית, את חדשה כאן אני רואה, אז אני אעזור לך." וכשהוא ראה שאני לא מגיבה הוא הוסיף, "דרך אגב אני קאלום הוד. ואת?"
"ניקול בלנסון."
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
