ביום למחרת, כשנכנסתי לבית ספר, הוא היה ממולא בטפטים אדומים, לבבות אנשים דמויי דובים ענקים התהלכו, ובנים שמביאים לבנות הזוג שלהם ורדים אדומים.
הרגשתי צביטה בלב.
קאלום התקדם לעבר פליסיטי משיעור מתמטיקה והביא לה ורד אדום, כנראה שהם חברים בהתחשב בזה שקאלום הוא הומו שלא ייצא מהארון עדיין.
או שפליסיטי יודעת, כלומר הוא לא מדבר כמו רוב ההומואים אבל... אני מקווה שהיא יודעת.
שהוא לא ישבור את הלב שלה והיא את שלו.
ראיתי את החבורה של לוק, כלומר את אשטון מייקל ולוק עוברים, ומייקל הסתכל על קאלום בצורה מוזרה כזאתי, כאילו שהוא מאוהב בו.
אם זה בכלל אפשרי.
לוק התקרב אליי כשהייתי כבר ליד הלוקר, "היי" הוא אמר שסגרתי את הלוקר, והספרים של מתמטיקה בידיי, "היי" אמרתי בלבול, הסתכלתי בעיניו הכחולות של לוק, שהוא התקרב ונישק אותי על שפתיי, ההמולה במסדרון נפסקה, נשמעה צעקה מרוגזת מידי, כששמתי את ידי סביב צווארו של לוק, כשידיו היו על מותניי.
נשיקה איטית ומתוקה.
אני דיי בטוחה שהוא אכל שוקולד קודם לכן.
כשהתנתקנו הוא הסתכל עליי בחיוך נבוך, ההמולה חזרה לפעול ברעש, מסירים מבט ממני ומלוק.
לוק הוציא מהתיק שלו שוקולדים וזר פרחים שאשטון החזיק לו והביא לו.
"אכלתי כמה שוקולדים, מצטער בטח הרגשת את זה"
"כן הרגשתי, זה בסדר" התחלתי לצחוק, לוק חייך, ואפשר לראות כמה מאושר הוא נראה, "יום אהבה שמח ניקול" הוא אמר, מביא לי את הפרחים, "תודה יום אהבה שמח לוק" נתתי לו נשיקה בלחי והלכתי משם, מותירה אותו קפוא עם חבריו.
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
