פרק 44

1.5K 141 37
                                    

28 במרץ 2014.

היום יום שבת, העברנו אותה ביחד, אני ולוק.
הוא זימר באוזניי את כל מה שהוא מתכנן.

ואז נאלצתי להביט בעיניו עם מבט עצוב.

"מה קרה ניקול?" הוא שאל, "לא נוכל להיפגש בשלושים, אני צריכה להגיד לך משהו חשוב מחר."

"מחר?"
"כן מחר. ולוק, אני אוהבת אותך."
"אני גם אוהב אותך." הוא אמר ונישק את ראשי.

אנחנו יכולים להיות גיבורים, שעפים בשקיעה.
אנחנו יכולים להיות מכשפים, שעושים קסמים, להעלים דברים כואבים.
אנחנו יכולים להיות ערפדים, לנשוך את כל מי שמציק לנו בדרך.
אנחנו יכולים להיות אנשי זאב, לרחרח אנשים ולמצוא אותם.

אנחנו יכולים לעשות הכל.

אבל לא מסוגלים להיות בני אדם עם לב אנושי, בלי לרסק חתיכות לב אנושי אחר.

להביט בפניו הישנות של לוק היה הדבר הכי נפלא שעשיתי בשעות עד שנרדמתי גם.

קולו של דילן הוא זה שהעיר אותנו מהספה, לוק הלך הביתה לאחר שנישק אותי בקלות דעת.

"מחר את מספרת לו אחות קטנה?"
"כן, מחר אני מספרת לו שאני יוצאת לסיבוב הופעות." אמרתי בגאווה, עד שדילן הפליק לי בראש, גורם לי לרדוף אחריו בכל רחבי הבית.

עד שקול מזוודות קוטע אותנו, ואנחנו מעיפים מבט לעבר אמא ואבא, שרק צוחקים ואנחנו רצים אליהם לחיבוק.

הם הרגע חזרו, ואני עוד יומיים עוזבת.
יש לי רק בעיה אחת.
ולבעיה הזאת קוראים לוק המינגס.

29 במרץ 2014.

הלכתי לפארק המקומי, לוק כבר היה שם, מוכן.
"היי..." אמרתי בלחש, הוא חיבק אותי, נישק אותי ועזב אותי שראה שאני רק מרחיקה אותו ממני.

"מה קורה?" הוא שאל עצבני.
"אני עוזבת."
"את מה?!"
"אני עוזבת מחר לוק, אני יוצאת לטור עולמי." אמרתי, מחניקה דמעות.
"את לא עושה לי את זה! אחרי כל מה שעברנו?! את לא אוהבת אותי?"
"אני אוהבת אותך אבל זה לא קשור לזה!" צעקתי עליו, "אז למה?" הוא שאל בקול נפגע.

"לקריירה שלי בתור זמרת. סליחה שזה לא מצא חן בעינייך."
"אין לי תגובה. ואני תכננתי, את מבטלת. אני לא מבין למה, ואז את מכריזה שאת עוזבת." הוא זרק אבן על הרצפה, עצבני יותר מתמיד.

"לוק אני מצטערת."
"אין מצטערת ניקול, אין יותר אני ואת."
"אז?"
"אני נפרד ממך."
"אתה כל כך דרמטי לוק!!" אמרתי בקול מאשים, חשבתי לכמה שניות ואז אמרתי שוב "אבל אולי אתה צודק זה במילא לא היה מחזיק מעמד, קשר מרחוק." וכשבאתי להגיד עוד מילה נוספת, לוק נישק, נשיקה אחרונה.

"להתראות פריקית." הוא אמר ונעלם.
אחר כך קיבלתי הודעה מקאלום, ובה הוא אמר, שלוק עצוב, פגוע, וסגור בחדר שלו, נוהם על מי שמנסה לדבר איתו.

והנה לוק המפלצתי חזר אלינו.

בובה על חוט- לוק המינגס.Where stories live. Discover now