״לוסי.״
״היי ניקול.״ אחותי לוסי, אמרה לי.
הייתי שוב באותו המקום.
״מה אני עושה פה?״ שאלתי, ״שוב?״
״יש פה מישהי שרוצה להגיד לך היי.״ היא אמרה וזזה כדי לאפשר לי לראות את מיה, שעמדה בביישנות.
״מיה!!״ צעקתי והלכתי לעברה, חיבקתי אותה חזק.
אני יודעת שזה חלום, כלומר לא חלום, כלומר אחותי עשתה משהו כדי שהם יהיו כאן אבל זה הרגיש כל כך אמיתי.
״לא יכולה לנשום.״ מיה אמרה ואז צחקה אחרי ששחררתי אותה.
״מה מצחיק?״
״זה קצת אירוני להגיד לא יכולה לנשום כשאת בתכלס כבר לא נושמת ומתה.״ היא אמרה, וזה קצת העציב אותי.
הסתובבתי אל לוסי וג'קסון היה לידה, הוא אמר לה משהו עד כדי כך שפניה התחילו לרטוט מרוב צחוק.
מיה הלכה אליהם ונעמדה לידם, אני נשארתי דוממת באותו מקום, מקשיבה להם.
״הוא אמר לך?״ מיה שאלה, ולוסי הנהנה.
״זה היה כל כך מצחיק.״ הוא אמר והתחיל לצחוק.
״איך שאמט התעצבן על לירוי וואי, אנשים זקנים מצחיקים אותי.״ ג'קסון אמר ומיה ולוסי צחקו.
לוסי הרימה את מבטה וראתה שאני עומדת בשקט.
״טוב אני חושבת שניפרד ממישהי, וניתן לה לחלום בשקט על משהו אחר.״ היא אמרה, מיה וג'קסון הנהנו בהסכמה.
חיבקתי אותם לפני שהכל הטשטש, ורגע לפני שבאמת התחלתי לחלום על משהו אחר, שמעתי את קולה של לוסי אומר, ״עד שניפגש בפעם הבאה.״ וניסיתי להבין, אבל כל חושיי הפסיקו לעבוד, ונתנו לחלום החדש להיכנס לי לתת מודע.
רק כשהתעוררתי בבוקר, נזכרתי במשפט הזה, החלום שחלמתי היה על הרבה מאוד חתולים מוזרים.
קמתי בבוקר כמו רובוט, צחצחתי שיניים, אכלתי, התלבשתי, התיישבתי על המיטה, ובהיתי בקיר.
הכל היה כל כך משעמם.
ליאנה וברברה אמורות לבוא לחזרות, אבל אני מרגישה שאין לי כוח כבר לזה, באמת ובתמים אין לי כוח.
לא יודעת למה הגוף שלי פתאום נהיה חלש, בין לילה.
בין המחשבות, עוד פעם היו לי כאבים בחזה, שמתי את היד על הלב והתכווצתי מרוב כאבים.
אם זה יחזור על עצמו פעמים נוספות אני אספר להורים.
אבל עכשיו לא.
קמתי מהמיטה, והלכתי לעבר הארון, שם לקחתי את היומן, סגרתי את הדלת והתיישבתי על המיטה.
השעה עכשיו תשע, בעשר הבנות יבואו, היום זה העשרים וארבע ביולי לשנת 2015.
דפדפתי בדפיי היומן, וחזרתי אחורה בזמן.
יומן יקר, הוא חושב שכולם הם הבובות על החוט שנמצאות תחת שליטתו.
מה שבאמת נכון.
הבית ספר מפחד ממנו.
הבנות.... הבנות נפלו בקסמיו.
רק אני נותרתי דוממת.
הבאד בוי של שכבה י'ב, מעליי, נראה מפחיד לכולם.
אולי יש יגידו שאני לא מבינה, בגלל שאני חדשה, אבל כן מבינה, ויכולה להגיד שלוק המינגס, שאת שמו האמצעי לא מוסר לאף אחד, מחזיק את כולם, כמו בובות על חוטים.
שלך,
ניקול. X
חייכתי למראה מה שכתבתי על לוק בתחילתי כילדה חדשה לפני שנה.
פעם לוק החזיק אותי כבובה על חוט, הוא היה רשע כלפיי, עד ש... עד שהוא התרכך.
ואני שמחה שהוא התרכך, אני ממש מעדיפה את לוק העכשווי.
״היי ניקול, איך את מרגישה?״ התנערתי מהמחשבות והסתכלתי על הבן אדם שמולי.
״רגע, תצא שנייה.״ כשאמרתי את זה, הוא ייצא, סגרתי את הדלת והחזרתי את היומן למקומו, פתחתי את הדלת רק לאחר שהכל לא היה נראה חשוד למדי.
הוא הסתכל עליי, מחכה לתשובה.
״אני מרגישה שמחה.״
-
אם תשימו לב, התקציר של הפאנפיק השתנה, אוהבת אתכן.❤️
שבת שלוםםם:)
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
