בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 22

פרק כל כך מוזר.
וכנראה פרק שחיכיתן לו כל כך הרבה זמן,
אז אמ תהנו. :)

-

"השיר הזה כל כך מסובך!" אלה אמרה, מרימה ידיים.
ליז גילגלה עיניים בפעם המי יודע כמה היום ונאנחה "אלה אם את רוצה את תצליחי, תנסי לשיר עם סולם גבוה יותר." היא הסתכלה עליה במבט חודר, אני וקלואי מצאנו את המצב הזה מאוד מצחיק.

אלה ניסתה בסולם גבוה יותר והצליחה, אני, קלואי ולי זכבר שרנו את השורה שלנו, רק אלה נשארה, אז ליז מלמדת אותה בזמן שאני וקלואי יושבות על הפוף הגדול והסגול שיש לקלואי בחדר, מסתכלות עליהם ואוכלות פופקורן.

המופע נערך בעוד יומיים, נצלנו את כל הימים האלה בשביל חזרות, ה22 בפברואר עומד בפתח.

אני כל כך לא מוכנה.

אולי זה ישמע מוזר, אבל יש לי פחד במה מטורף, אני לא יודעת איך אני אצליח, אבל הן אומרות לי שאני אצליח, אז אני שמחה שיש לי אותן.

לפעמים המחשבות שלי נודדות לקאלום, אשטון, מייקל ולוק.
אני תוהה איך הם מסתדרים והאם קאלום ולוק בסדר כמו פעם, מדברים כמו פעם, ופשוט הכל כמו פעם.

אני יודעת שמייקל ואשטון מצטערים ואמרו לקאלום אלפי פעמים סליחה על מה שהם עשו עם לוק, בגלל שהוא כזה נשמה טובה הוא סלח להם.

אחרי שש שעות של חזרות, כולנו פרשנו הביתה, בשעה הייתה חמש בצהריים שחזרתי לבית שלי, לידי עצרה מכונית שחורה, כשהסתובבתי אליה, החלון נפתח ופניו של לוק הופיעו.

נאנחתי וכשבאתי להתקדם הוא אמר "ניקול אני רק רוצה לדבר, יש לך דרך ארוכה הביתה, אני אסיע אותך." ובמילים אחרות נכנסתי לאוטו של לוק, ישבתי לידו מקדימה לאחר שהתעקש ואמר שזה לא מנומס שאני אשב מאחורה והכיסא מקדימה פנוי.

"כן לוק?" שאלתי לאחר שחגרתי את חגורת הבטיחות והוא המשיך לנסוע.

"אני מצטער. אני מצטער על הכל, על כמה טיפש הייתי שהאמנתי להאנה. את ממש מדהימה ניקול, אני יודע שאת ואשטון לא ביחד, הוא אמר לי שהוא דלוק על איזו מישהי ושאת עוזרת לו והוא לך, אני כל כך מצטער. באמת. ניקול, אם את לא יודעת את זה, אני אגיד לך שוב. אני אוהב אותך."

שתקתי. לא ידעתי מה להגיד.

אני צריכה להגיד שאני גם אוהבת אותו? אני אוהבת אותו?

הגענו לבית שלי, יירדתי מהמכונית, הסתכלתי עליו ואז נכנסתי לתוך הבית.

לוק התנצל ואמר שהוא אוהב אותי.

אני נשארתי קפואה ממה שאמר.