פרק 30

2K 167 18
                                    

"חייבים להיכנס?"
"את רוצה להבריז?" הוא שאל, מרים גבה.
"לא אבל כאילו, זה ספרות, זה משעמם!"
"קדימה ניקול, ניכנס אולי את תצאי סופרת."
"בגלל זה אתה איתי?" שאלתי "כדי שאני יום אחד אהפוך לג׳יי קיי רולינג הבאה ואת תרוויח ממני?" צחקתי קצת ממה שאמרתי, ולוק גלגל עיניים "קדימה." הוא דחף אותי מעט.

השעה הייתה שמונה ורבע.
כן רבע שעה של איחור.

כשנכנסנו לכיתה המורה החלה לדבר, "אני לא מופתעת שאתה לוק מאחר, אבל אני מאוכזבת ממך ניקול, התחלת להסתובב איתו וזה לא בריא לך." הסתכלתי עליה ואז על לוק ואז שוב פעם עליה, באתי להוציא מילה עד שלוק דיבר "המורה, היא לא החלה להסתובב איתי בגלל שציוויתי עליה, למרות שזה היה ככה בהתחלה, היא עכשיו מסתובבת איתי כי אנחנו בני זוג." המורה הייתה בהלם.

לוק לקח את ידי והתיישבנו במקומות שלנו.
האנה... טוב האנה ניסתה לפתות את לוק- מה שלא הצליח לה דרך אגב, כי הוא היה ממוקד בי.

לבסוף היא וויתרה, היא ישבה ליד שון, תלמיד כיתה י'ב.
הוא כנראה ממש דלוק עליה אם הוא עדיין לא הוריד את הידיים שלה ממנו.
או שהוא פשוט חרמן.
אחד מהשניים.

המורה התחילה ללמד, ואני ניסיתי להתרכז, באמת שניסיתי, אבל לוק כל פעם נתן לי נשיקה בצוואר וקשה להתרכז ככה, כשאת עוד שנייה מתאפקת לא לצחוק!

לבסוף כשהשיעור נגמר, התחלתי לצחוק "אתה לא נורמלי!" אמרתי ללוק בין כל צחוק.

"שמתי לב שזאת נקודה רגישה אצלך וחיכיתי שתצחקי באמצע השיעור ולא עשית את זה ושמתי לב עד כמה התאפקת! אני הולך להשתמש בזה." הוא אמר, ואני הסתכלתי עליו "להשתמש במה?" שאלתי בחשש, בזמן שהוא חייך חיוך זדוני, "הו לא כלום."

קמתי מהכיסא שלי, הכנסתי את כל הספרים לתוך התיק וכך גם לוק עשה, שייצאנו מהכיתה הוא חיבר בין הידיים שלנו.

כל הבית ספר הסתכל על זה שהחזקנו ידיים, אבל לא היה לי כל כך אכפת.
כל עוד אני ולוק אוהבים, מי הם שיפריעו לנו?

אתמול, כשלוק ישן צהריים, דיברתי עם ליאנה וברברה, ביום שבת אנחנו נתחיל בחזרות ללהקה שלנו, שאין לה שם עדיין, כלומר, אנחנו עדיין חושבות על זה.

מסתבר שהן היו להקה עם מלא מעריצים, והן אמרו למעריצים שלהן שבקרוב תצטרף עוד מישהי ואז ביחד נחשוב על שם ללהקה.

אז כשנצלם אותנו שרות שיר אחד, לא ידוע עדיין של איזה זמר, זה יהיה הסרטון שבו מציגים אותי.
וזה כל כך מרגש אותי, אני מרגישה אלף הרגשות מתחוללות בתוכי.

לוק ואני ישבנו על הדשא.
יותר נכון, הוא שכב ואני הנחתי את ראשי על הבטן שלו, בזמן שאני גם שוכבת על הדשא.
הוא כרית נוחה.

אני בחיים לא ארצה להיפרד ממנו.

למרות שההפסקה היא הפסקת אוכל, אני ולוק ניצלנו את הזמן לשינה, עד שטוב, הצלצול הקפיץ אותנו והתחלתי לצחוק.

לוק קם ועזר לי לקום.
ללוק היה שיעור ספורט ולי היה מתמטיקה.

לוק ליווה אותי לכיתת מתמטיקה, חוסם בדרך לכמה ילדים את הדרך בזמן שהוא נישק בעדינות את שפתיי ורץ לשיעור ספורט.

נכנסתי לכיתה מחוייכת והתיישבתי במקום שלי.
ליד החבר הכי טוב שלי.
קאלום הוד.

בובה על חוט- לוק המינגס.Tempat cerita menjadi hidup. Temukan sekarang