בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 45

מוקדש לבנות מהקבוצה של הפייבסוספאמ שהייתי בה ועזבתי.
ולאביה חברה שלי, שכבר קראה את הפרק בוואצאפ.

-

30 במרץ 2014.

נכנסתי לכותלי בית הספר, כולם מסתכלים עליי.
אני רואה את קאלום, הוא מחבק אותי, כך גם מייקל ואשטון.
לוק מסתכל עליי בעיניים עצובות.

אני הולכת אל עבר הדשא, נזכרת ביום שבו לוק הסתיר לי את השמש.

צל הסתיר את השמש הנעימה והחמימה שלי, והתחלתי להתעצבן.
"בן זונה, מי מעז להסתיר לי את השמש שלי." אמרתי ולבסוף הסרתי את ידי מעיניי, ומבחינה בלא אחר מאשר לוק המינגס.
אז כן, די הסתבכתי.

הסתובבתי מהדשא והסתכלתי על המסדרון, הילד שקטן מלוק בשנתיים עבר שם.

אני שונאת את ההרגשה הזאת שמישהו יכול עלייך, כמו שלוק יכול, ביום שלמחרת, נכנסתי לבית ספר וראיתי את לוק מרביץ לילד שנתיים מתחתיו.

והכל בגלל שלא הביא לא משהו שהוא ביקש.
אני ממש מרחמת עליו.

בהיתי כמה דקות בנקודה לא ברורה, נזכרת בפעם הראשונה שלוק היה בבית שלי, ואמא שלי קראה לו בחור צעיר. היה לי חום גבוה.

"ניקול, יש פה בחור צעיר שרוצה לדבר איתך, אני מכניסה אותו." הנהנתי לאימי בהסכמה, כי חשבתי שזה קאלום, אבל ממתי אימי קוראת לו 'בחור צעיר'? אז כשפתחתי את עיני, ראיתי את לוק והזדעזעתי.

אני זוכרת גם כשקאלום בא אחר כך, הוא סיפר לי עליו ועל לוק.

"ובכן, כשהגעת הנה, התחברנו כי שנינו היינו לבד, אבל שנה קודם לכן הייתי החבר הכי טוב של לוק, ואז המקובלים, שהם אשטון ומייקל, שמו עליו עין, והם פשוט אמרו לו שאם הוא רוצה להיות בחברתם הוא צריך להיות רשע ולא תמים וטהור, ולעזוב אותי, ולהרביץ לי, אז סבלתי בגללו, וזה היה כואב לדעת שמי שהרביץ לי היה החבר הכי טוב שלי." הוא נאנח וחיבקתי אותו עם יד אחת.