בובה על חוט- לוק המינגס.

פרק 66

מוקדש ל@Shirhadad שעזרה לי לבחור את השם שבסוף הפרק, אני גם רוצה להגיד לך, תודה ממש גדולה!❤️
אזזזזזז תהנו לכן.❤️

-

אתמול, לוק וקאלום הצחיקו אותי והיו איתי עד שהרופא אמר להם ללכת.

כשהם הלכו, ההורים שלי הגיעו, הם חייכו אליי, אבל בתוך תוכם אני יודעת שהם מפחדים לאבד אותי.

שאני אמות.

אני יודעת שכרגע, משהו גדול הולך לקרות כשאני אכנס למצב תרדמת הלילה.

אני מחכה לזה בקוצר רוח.

עכשיו זה לא בוקר, זה ערב, שמונה בערב.

הניתוח שלי בעשר בלילה.

עוד שעתיים.

רוב היום שלי התמקד בצורה נואשת של קאלום, מייקל, אשטון ולוק לשעשע אותי.

כמובן זה הצליח להם כעבור כמה זמן.

הרופא המליץ לי להגיד לשאר החבורה שאני זוכרת, רק כדי שהם לא יהיו בצער אם הם לא ידעו למקרה שהניתוח לא יצליח ואני אמות.

אני לא אמות.

יש לי הרגשה כזאת.

הרגשה מוזרה אבל כן, הלילה אני לא אמות.

כשאמרתי למייקל ולאשטון שאני זוכרת, הם היו במצב הלם ואז ייצאו מזה.

הרופא כרגע לא הסכים לספר לליאנה וברברה, כדי שלא יהיו לי מיליון אנשים בחדר.

כשאני אכנס לניתוח אז כבר ההורים שלי, או מישהו אחר יגיד להם.

במשך שעתיים, הם היו איתי ואז הלכו כשההורים שלי נכנסו ואמרו לי להתראות עד אחרי הניתוח, הם גם נתנו לי לדבר עם דילן, שזה היה משמעותי בעיניי.

האחיות הכינו אותי לחדר ניתוח, לא רציתי בזה בהתחלה, אבל אחת מהן הרגיעה אותי.

לבסוף, לקחו אותי לחדר הניתוח, שם פשוט הסתכלתי בשקט על התקרה.

״אוקיי, ניקול. כרגע נזרים לך חומר הרדמה לכמה שעות, וברגע שהכל יגמר את תהיי במצב שינה ותקומי למחרת בבוקר, אני מקווה ששום דבר לא יפעל כשורה ואת תצאי בחיים.״ הרופא אמר.

ברגע שהזרימו, או הזריקו במילים פשוטות יותר, את החומר הרדמה מלמלתי לעצמי ׳זה יום יפה להציל חיים.׳ ואז העיניים שלי נסגרו.

כעבור כמה דקות פתחתי עיניים והייתי במקום רוחני כזה, השמיים הראו על אור יום, דשא עם פרחים והרבה פרפרים, ציפורים ועוד כמה חיות.

התקדמתי ברגליים יחפות בשביל באמצע הדשא לעבר נחל, שם ראיתי את השתקפותי.

נערה מחומצנת, עיניים חומות, לא רזה אבל לא שמנה, ממוצעת.
אני אוהבת את עצמי.

בהשתקפות שלי במים, לבשתי שמלה שלא עוברת את הברך, אבל לא קצרה, בצבע לבן, עם שתי קטיפיות דקות, היא הייתה שמלה פשוט יפה.

לאחר שבהיתי בעצמי עוד כמה שניות, התרחקתי משם והתחלתי ללכת לכיוון יעד אחר שעניין אותי.

ופתאום...פתאום ראיתי אנשים ולא שמתי לב אליהם מקודם, זה היה מוזר.
הם גם היו לבושים בלבן.
הם פשוט באו לכאן, הלכו למקום אחר ונעלמו.

ואז היא הופיעה משום מקום.

לבושה בשמלה לבנה גם כן, שיערה החום הגלי פזור על כתפיה, והפוני שלה נשאר כשהיה.
העיניים החומות שלה נצצו בהתרגשות.

היא מתה לפני שנתיים בתאונת דרכים.
ואז כעבור שנתיים, אני עברתי תאונת דרכים, וזה מה ששובר את המשפחה שלי.

היא הייתה כולה בת עשר.

הילדה הזאת שעומדת ומחייכת מולי בהתרגשות, זאת אחותי הקטנה שלי.

זאת לוסי.

-

מטרות: 72 הצבעות.
52 תגובות.