"מה זאת אומרת? את מתכוונת ללוק?" אשטון שאל והנהנתי בשקט.
"אבל יש לך חבר לא?"
"זה קצת מסובך." הודיתי, "אבל כן יש לי חבר, הוא חמוד אני מאוד אוהבת אותו ויש עוד משהו שדי הפתיע אותי לפני כמה ימים ועדיין לא החזרתי לו תשובה." המשכתי להודות.
אשטון הסתכל עליי מופתע, מחכה שאני אדבר.
קאלום רק חיכה לשמוע פעם נוספת את מה שאירע עליי בלילות הקודמים.
"הוא די הציע לי להתחתן איתו, לא במקום ציבורי, בבית והכל ולא ידעתי מה להגיד לו, כלומר כן אבל לא. אני בכל זאת בת שמונה עשרה, אין לדעת מה יקרה בעתיד.
והוא גם בן עשרים, ככה שזה קשה."
הסתכלתי על אשטון אחרי שסיימתי, הוא הסתכל עליי מבולבל.
"רגע החבר שלך לא בן עשרים ושתיים?" הוא שאל.
ואני התחלתי להגיד "זה החלק המסובך, ההנהלה לא אוהבת אותו והם הביאו לי מישהו מפורסם אחר בשביל יחסי ציבור, אני אישית לא אוהבת את זה אבל לא נותרה לי הרבה ברירה.
בכל זאת אני הבובה על חוט שלהם, כמו שהייתי הבובה על חוט של לוק."
"זה לא בסדר."
"מי אמר שזה בסדר?" שאלתי הייתה כנה, אשטון הניד בראשו.
"אוקיי אשטון אולי זה מספיק להיום?" קאלום שאל מדרבן אותו ללכת.
העדפתי להיות עם קאלום.
בלי להעליב את אשטון זה היה יותר מידי בשבילי היום.
"אין מצב, עד שפגשתי את ניקול שוב, אני לא הולך."
"לאן אתה לא הולך?" קול אחר נשמע.
הסתכלתי לעבר הקול, ופגשתי בעיניו הירוקות של מייקל.
שהביט בי בהפתעה גמורה ואז מיהר לעברי וחיבק אותי, חזק כל כך עד שהרגשתי שאני נחנקת מרוב מחיצה היסטרית וגדולה מצידו של מייקל.
"מייקל. אני. לא. יכולה. לנשום."
"סליחה, פשוט התגעגעתי אלייך." הוא אמר כעבור רגע, משחרר אותי מהחיבוק המוחץ.
מייקל הזיז אותי קצת, כך שאני ישבתי מול קאלום והוא מול אשטון.
"אז... כמעט כולנו כאן, למה את לא מודיעה ללוק?" מייקל שאל.
"כי אני לא יכולה ולא רוצה."
"מה את ילדה קטנה זה כולה לוק."
"מייקל, לניקול יש חבר, לוק מודע על זה, יהיה ביניהם מצב מביך אם הם ייפגשו." קאלום אמר והודיתי לו בכל רגע ורגע.
"אוקיי הבנתי." מייקל אמר, ולאחר מכן החזיר בידו של קאלום טיפה ואז שיחרר מחייך חיוך ביישני.
"אז מה קורה בין שניכם?" שיניתי נושא.
"אנחנו עדיין ביחד." קאלום אמר.
"מה זאת אומרת עדיין? יש לך מישהו אחר?!" מייקל כמעט וצעק.
"לא, אתה היחידי."
"יופי, התחלתי לדאוג."
בזמן שהם דיברו, אשטון הצטרף לשיחה שלהם ואני קיבלתי הודעה מברברה, שאומרת שאני חייבת לחזור מהר לבית מלון.
"אוקיי חבר'ה אני צריכה ללכת יש מקרה חירום, הנה הכסף-"
"לא, אני משלם." קאלום אמר והנהנתי.
חיבקתי אותם כל אחד ואז תפסתי לי מונית ואמרתי לו לאיזה בית מלון לנסוע.
-
הגעתי לבית מלון, אחרי ששילמתי לנהג, נכנסתי למעלית מחכה בעצבנות שיגיע לקומה שלי.
וכשהמעלית הגיעה אני ישר רצתי אל החדר, פותחת אותו עם המפתח ואז קופאת במקום, כשראיתי את המנהלת שלנו, אמילי, ביחד עם הבנות ודילן יושב על הספה בחדר.
"אז היום ראו אותך עם חבר להקת חמש שניות של קיץ (הערת הכותבת: אם אתן לא צוחקת כמוני אז... אין לי המשך...) ואז עם עוד שניים שבאו!! בא לך להסביר?" אמילי, המנהלת שלנו, שאלה בקול עצבני במיוחד.
"אני חושבת שכבר אמרתי. קאלום הוא החבר הכי טוב שלי, הוא לקח אותי לאכול ארוחת בוקר, המעריצים יודעים שהוא חבר טוב שלי, ואז אשטון הצטרף, הוא כמובן החבר של ליאנה, ובלי שום אזהרה מייקל בא, ובטח אם הייתי נשארת גם לוק היה בא, למרות שאשטון אמר לו לא לבוא, הוא אמר שאני חברה של קאלום, הוא לא מסר את שמי ואמר שאני מתביישת ולכן הוא לא בא. אז בבקשה דיי, נמאס לי להסביר כל דבר שאני עושה." סיימתי לדבר ואמיתי הסתכלה עליי במבט רותח מעצבים.
היא התקרבה אליי בצעדים נוקשים ואמרה בקול קשה וקר.
"את חתמת אצלנו על חוזה, את הבעייתית כאן.
מותר לך להיפגש איתם ולא עם לוק.
אנחנו לא אוהבים אתכם ביחד.
אתם כישלון.
קדימה ילד רע וילדה טובה?
החבר הזה שלך שיושב בבית כמו מפגר מוזמן ללכת ולא להציע לך להתחתן איתו, כן אני יודעת כמו שהחברות שלך ואח שלך יודעים.
שמתי עלייך מכשיר ריגול, ולא אכפת לי.
כי תביני ניקול... את רק עוד מישהי שעובדת אצלנו.
את הבובה על חוט שלנו." ובזה היא ייצאה מהחדר, גורמת לי לרעוד.
כשעברו כמה דקות מאז שהיא הלכה, ליאנה, ברברה ודילן ניסו להרגיע אותי.
ואני? אני רק נכנסתי לתוך חדר המקלחת מסתגרת בו, יושבת על הרצפה כנגד הדלת ומתחילה לבכות.
אני שוב פעם בובה על חוט.
רק שהפעם אני בובה על חוט של מישהו אחר.
VOCÊ ESTÁ LENDO
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanficניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
