יש ללוק קטע כזה, להיות נחמד ואז לחזור להיות רשע, יש לו פיצול אישיות.
היום ה12 בפברואר, יומיים לפני יום האהבה, ולוק מתנהג אליי בשני המובנים.
וכשאני איתו הוא מטיח אותי על קיר האבנים המחוספס בבית ספר, מה שמוביל לדם.
אני לא אוהבת את הדרך בה הוא מביט בי, את הרכושניות כלפיי, או כל דבר אחר.
החיבוק שנתן לי בטח היה מתוך רחמים.
"על מה את חושבת ניקול?" לוק פעם ראשונה אמר את שמי ולא את המילה המזעזעת פריקית, בכנות, אני לא פריקית.
"כלום." השתעשעתי עם העיפרון מול העיניים שלי ושיחקתי איתו, היה נמאס להיות לידו.
לוק נאנח "את כועסת עליי?"
"ברור שלא." ברור שכן, איך אפשר שלא לכעוס עלייך עם העיניים המושלמות האלה והשיער היפה והמורם שלך? עם הסייד בפה היפה שלך.
אני כועסת עליו.
"לא חיבקתי אותך מתוך רחמים." הוא לחש והסתכלתי עליו, עוצרת את כל מה שעשיתי, "אני דאגתי, ואני עדיין דואג, אנחנו מתכוונים למצוא אותו, ואנחנו זה אשטון ומייקל, והחבר המוזר שלך קאלום." חייכתי למשמע השם של קאלום, התנפלתי על לוק בחיבוק ולחשתי לו באוזן "תודה." בזמן שהוא חיבק אותי בחזרה.
כשהתנתקנו מהחיבוק, ראיתי עד כמה הוא זוהר, זוהר משמחה בלתי מובנת, ושהוא קלט שראיתי כנראה את זה, השמחה נעלמה, ובמקום זה לוק הקר הופיע, ונישק אותי, נשיקה עדינה ואז הוא קם והלך, משאיר אותי קפואה לבד בדשא, מנסה להבין מה קרה כאן הרגע.
כבר אמרתי שיש לו פיצול אישיות?
YOU ARE READING
בובה על חוט- לוק המינגס.
Fanfictionניקול בלנסון, תלמידת כיתה י׳א, בת 16 כאשר היא פוגשת בלוק המינגס, הילד הרע של הבית ספר. לפני שנה ניקול הגיעה לבית ספר בתור ילדה חדשה והתחברה מיד עם קאלום הוד, ניקול לא ידעה שתהפוך לבובה של חוט של לוק, ניקול בחיים לא ניחשה, שכל החיים שלה היא הייתה בוב...
