פרק 75

833 91 16
                                    

"ניקול!" שלושת הבנות צעקו ביחד, זה הצחיק אותי טיפה.

לא הייתי בבית הספר הזה שנה, ואני חייבת לומר שהתגעגעתי למקום הזה טיפה, אבל ממש טיפה.

"מה את עושה פה?" קלואי שאלה, "התגעגעתי קצת לבית ספר אז באתי." חייכתי אליה.

"המקום נהיה ממש מוזר בלעדיך ובלעדי אשטון, מייקל, קאלום ובמיוחד לוק." אלה אמרה, "זה כאילו המקום שמח יותר." היא המשיכה בציניות מוחלטת, "סתם צוחקת, אבל המקום באמת השתנה, וגם שינו כיתות שזה די מבאס."

״כן שמתי לב.״ אמרתי והנהנתי, ״מה קורה איתך ועם לוק?״ ליז שאלה לפתע, ״לא חברים, לא ידידים אז אני מניחה שבסדר.״ חייכתי, ״הו את לא בסדר.״ ליז הנידה את ראשה.

״בכל מקרה, שמענו על התאונה שלך והתפללנו עלייך כל יום.״ קלואי אמרה וחיוכי גדל.

״תודה, זה ממש נחמד לשמוע את זה.״ אמרתי והתכוונתי לכל מילה.
הבנות חיבקו אותי ביחד בחיבוק מוחץ שלא השאיר בי טיפת אוויר.

את רוב היום העברתי איתן, בשיעורים שלנו כגון מגמת דרמה, המורה שאל אותי מי אני וכשאני עניתי לו, הוא אמר שהוא ממש שמח לראות שאני בסדר, שאני חיה ובריאה.

הדאגה מצד כל הבית ספר, שהיו הבית
שלי, היו ממש מרגשות ונגעו בליבי.
הרגשתי פעם ראשונה שייכת.

אם הלהקה שלי, של ליאנה וברברה תתפרק, אני אלך ללמוד באוניברסיטה, בגלל שאני רוצה להשכיל.
חזרתי הבייתה, עייפה מתמיד אחרי כל היום שהעברתי איתן, היה לי חיוך מרוח על כל הפנים, ההורים שמו לב לזה, דילן חייך, אבל בקצה החיוך שלו היה טיפת עצב.

ולא רק לו היה טיפת עצב, כך גם להורים שלי, אני יודעת שקרה משהו שהם לא אומרים לי ואני חייבת לברר את זה.

״למה אתם ככה?״ שאלתי לפתע, והשאלה הזאת בהחלט הפתיעה את ההורים ואת דילן שישבו בסלון.

״איך ככה?״ דילן שאל, ״שמחים כזה אבל טיפה עצובים, מאז שחזרנו אתם ככה, אני רוצה לדעת מה אתם יודעים שאני לא יודעת.״ אמרתי והסתכלתי עליהם.

דילן הסתכל על ידיו, אבא ואמא החליפו מבטים עד שאמא הנהנה לכיוון אבא והוא הסתכל עליי.

״אל תבהלי ניקול, אבל יש סיכוי של אחד למיליון שאולי הניתוח שלך לא הצליח, אף אחד לא יודע מה עלול לקרות לך, אם תמותי או תחיי.״ אבא אמר, וקיבלתי את הסטירה של החיים.

לא ידעתי איך להגיב.

בובה על חוט- לוק המינגס.Donde viven las historias. Descúbrelo ahora