הפנים שלה

פרק 1/ מאט

וורצ'סטר, מסצ'וסטס

2.9.2024

יום שני

מאט:

כל כך הרבה זמן שלא הלכתי במסדרונות בית ספר, ולא רק בחודשיים האחרונים של חופשת הקיץ, אלא עוד קודם. למעשה, מסוף אפריל שהשהו אותי ולאחר מכן החליטו לסלק אותי מבית הספר "קלרמונט" למדעים וטכנולוגיה. גם אחרי הרבה ניסיונות כושלים של אבא שלי לנסות להחזיר אותי ואין סוף שיחות עם מר לוהן מנהל בית הספר.

מפה לשם התגלגלתי לבית הספר הציבורי של וורצ'סטר, אותו קונספט רק בתקציב נמוך יותר. המסדרונות הישנים, הלוקרים המתקלפים והקירות הדהויים שאיגפו אותי, רק הידהדו אצלי את הפער בין בתי הספר. אבל לא הייתה לי בעיה עם זה, אפילו בכלל לא. שום לוקר מקולף ועובש בתקרה לא יכול להיות גרוע יותר מהחומר האנושי בקלרמונט.

יש לי רק עוד שנה להיות בבית הספר, אחרי השנה הזאת אני אגיש מועמדות לאוניברסיטה ועם המקום הראשון שיקבל אותי אני אצא מהעיר הזאת. עוד שנה אחת להחזיק מעמד ולהעלם מפה. שנה אחת שהמטרה המרכזית בה היא להיות בלתי נראה. להיות כמה שיותר בלתי נראה, שקוף, שלא יתייחסו אלי. כמות האש שספגתי וכמות העיניים שהופנו אלי שנה שעברה הספיקו לי לחיים שלמים.

חלפתי על פני המסדרון ונעמדתי מחוץ למזכירות. לקחתי נשימה קצרה לפני שפתחתי את הדלת, רעש של צחוק מתגלגל ותקתוק על מקלדת היו הדבר הראשון ששמעתי כשנכנסתי לחדר.

"מת'יו סאליבן?" שאלה אותי מי שככל הנראה הייתה המזכירה שעצרה את הצחוק שלה בשביל לפנות אלי.

"כן"

"מה שלומך? חיכנו לך, אני סילבי" היא אמרה בחיוך ואי אפשר היה להתעלם מהאפרו על הראש שלה. "וזאת פה היא קרסיטנה ביילי, אחת התלמידות המרשימות שלנו" היא הפנתה את תשומת ליבי לקריסטינה שעמדה לידה.

"ראש מועצת התלמידים, העורכת הראשית של עיתון בית הספר וקפטנית קבוצת המעודדות של תיכון וורצ'סטר, אבל גם תלמידה מרשימה זה בסדר סילבי". שתיהן צחקו בניהן ואז קריסטינה הסתובבה אלי והסתכלה אלי במבט חוקר. היא הייתה אחת הבנות הגבוהות ביותר שראיתי, עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות צרות ונוקבות.

"קריסטינה תלווה אותך ותראה לך את בית הספר, היא לומדת איתך גם בכיתה אז אם יש לך שאלות תוכל לשאול אותה" אמרה סילבי וחייכה אל קריסטינה שחייכה אליה בחזרה. נראה שיש בין השתיים איזה חיבור מוזר שלא הייתי מצפה ממזכירה ותלמידת בית ספר, כן, גם אם היא 'ראש מועצת התחת שלי'.

"נעים מאוד" קריסטינה פנתה אלי ומשהו בנוכחות שלה לקח את כל האוויר בחדר. "אני קריסטינה, קריסטינה עם ק'" היא הוסיפה כאילו פיסת המידע הזאת מלאה בחשיבות.

"כמו קריס ג'נר?.." לא התאפקתי.

"כן! בדיוק! כמו קריס ג'נר! ידעתי שאני יאהב אותך!" היא אמרה בהתלהבות, תפסה לי את הזרוע וגררה אותי אחריה במסדרונות. "אוקי. אז זה הלוקר שלך 343", היא סימנה לי על אחד הלוקרים. "שזה מעולה כי זה ממש ליד שלי". אלוהים שיעזור לי אני לא מצליח להבין מה יכול להיות מעולה בזה? "וזה גם ממש ליד כיתת אנגלית". היא אמרה בחיוך ואז הפנתה את תשומת ליבה לתלמידים שחלפו על פנינו, היא חייכה אליהם וניפנפה ביד שלה לשלום. משהו בה היה דומיננטי, שאומנם לא היה לי שום סבלנות לזה, אבל להיות לידה גרם לי להרגיש שקוף כמו שרציתי.